זכית לאהוב

זכית בפרפרים בבטן, ברגעים של תקווה ואושר. היית בהיי, היית אלופה וכובשת, היית מטורפת ולא פחדת להיות מה שאת באמת. זכית בלילות חסרי שינה, בשמחת חיים, בשעות ההמתנה הבלתי נסבלות, שהיו גם הכי מתוקות ומרגשות, לפני הפגישה החלומית

16/08/2012
אולגה לביא קבלו עדכונים מאולגה
  • RSS
» אולגה לביא

אהבות זמן עבר. אלה שעברו מתצוגת ההווה למחסן זיכרונותייך. אלה שנשארו לתמיד בחלומות שלך ובליבך, מה שלא תעשי. אל תהרגי אהבות, אפילו את אלה שהסתיימו בכאב ואבל. אל תקברי אהבות שלא יכולת לקבל, הרי כשמישהו מתאהב בך - הוא מכבד אותך. תברכי.

אל תמחקי מספרים - רק תוסיפי את שם המשפחה חזרה, אחרי השם הפרטי. שאותו אדם יהפוך ממישהו שזכה בשם חיבה ל"עוד אחד" מאנשי הקשר שלך, אחד שאינו זכאי לקרבה. תשמרי על האהבות שלך ותעטפי אותן בהכרת טובה.

כי זכית לאהוב.

זכית בפרפרים בבטן, ברגעים של תקווה ואושר. היית בהיי, היית אלופה וכובשת, היית מטורפת ולא פחדת להיות מה שאת באמת. זכית בלילות חסרי שינה, בשמחת חיים, בשעות ההמתנה הבלתי נסבלות, שהיו גם הכי מתוקות ומרגשות, לפני הפגישה החלומית. זכית לאהוב בן אדם אחר. מישהו שנתן ולמד, קיבל ונהנה, שהיה לידך ובשבילך, וחווית כל שניה ורגע איתו, היית מאושרת. את יודעת, לפעמים זה לא מסתיים כמו שרצינו. לעתים מגיעה התחלה החדשה שלא הזמנו ומחכה מאחורי הדלת, ועלייך לצאת החוצה ולסגור אותה. המשימה הזאת היא קטלנית ואין דרך אחרת. זה הזמן להחליט ולהתמיד. זמן לחזור מהמסע המטורף הביתה. זמן לשחרר כדי להשתחרר .

לחבק אותו בפעם האחרונה, לרגע שימשך לנצח - כי זה הרגע האחרון שלכם. לדעת שאין יותר מזה ושלעולם לא תשכחי את המגע שלו, את הריח שלו, את החיוך שלו. נכון, עכשיו זה נשמע כאילו מישהו חותך את ידיך ומבקש שתחייכי. אך זה לא לתמיד.

לשחרר אותו. להתרחק. להסתובב ולהמשיך בלי להביט בעיניו, כי ממילא לא תשכחי מהחיוך המוסתר בהן. אל תנסי לשכוח, תשמרי - יגיע יום והזיכרון הזה לא יכאיב לך יותר. רק יחמם, כי זכית לאהוב.

עוד תתעוררי בלילות ותרגישי אותו לידך, כמו שזה היה פעם. עוד תריחי את הבושם שלו ותתחילי לסובב את ראשך כמו משוגעת בתקווה ובפחד שהוא כאן. ועוד הרבה זמן תראי אותו בכל גבר ברחוב, תזכרי בו וזה יפרק אותך לחלקים הכי קטנים וכל חלק ממך יהיה צעקה.

שחררי אותו מליבך לזיכרונותייך. תרשי לעצמך לחלום אותו בפעם האחרונה. הרי שם, בחלומות, הוא נשאר לנצח, אך מעכשיו זה המקום היחיד שלו.

משקרים לך כשאומרים שהזמן מרפא. את מרפאה את הפצעים שלך, לא הזמן. והדרך היחידה לכך, היא דרך האהבה. אל תפסיקי לאהוב, כי אהבה היא הסיבה, התוכן והתרופה שלך. הרגש שהענקת לו הוא הילד שלך, האם לא תדאגי לו? לא תרגיעי כשהוא בוכה, לא תאכילי כשהוא רעב?

זכית לאהוב, אז אל תאשימי. לא את אלה שאהבו אותך, אך לא עשו אותך למאושרת. ולא את אלה שלא קיבלו את אהבתך. הם כולם היו שווים את האהבה שלך ואת הבכי שלך. מה שלא עשו לך, שלא אמרו לך, שלא לימדו אותך. לא מזהירים אותנו בעת הקנייה שכאב ועצב הם חלק מהעיסקה, ביחד עם אושר ושמחה. אבל רק מי שלא מנסה - לא טועה.

זכית לאהוב ולא פחדת ליפול. לקחת סיכון והלכת עד הסוף. עברת חוויות, הכרת רגשות חזקים ביותר. חלמת על הנצח, אך עוד לא הגיע זמן. נגעת בנפש חיה אחרת, התמסרת, התלהבת, אבדת את ראשך.

אל תאשימי אף אחד ובעיקר אל תאשימי את עצמך.

את יודעת איזה צבע עיניים יש לאהבה?

פעם היו שחורות, חומות-כהות, כמו שוקולד מריר, רותח.

פעם היו כחולות, כאילו דלי צבע תכלת נשפך.

אפורות מקררות, שקופות ומסוכנות. תמיד שונות, משתנות, מסקרנות.

אך יום אחד את תדעי את זה על בטוח, כי זכית לאהוב.

לאהבה יש עיניים ירוקות.

העיניים שלך.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • יום הבלוגרים הבינלאומי 2012 30/01/2014

    [...] אולגה לביא שכותבת בסלונה, ומצליחה לגעת אצלי כל פעם מחדש בנקודות רגישות. אם יש מישהי שמונעת מאהבה, זו היא. לא יודעת מה איתכם, אבל אני – שלה. [...]

בחזרה למעלה