ניחוח אישה

ארוטיקה בצה"ל: האם מרד הפצ'ולי, במהלכו חיילים מתעקשים לשאת על הצוואר נוזל מסתורי, מבזה נשים או פותח את הראש להגדרות חדשות של מיניות?

08/08/2012
הדס בשן קבלו עדכונים מהדס
  • RSS

אין ספק ששערוריית הפצ'ולי היא אחת הביזאריות ביותר שידענו: חיילים מורדים אחרי שנאסר עליהם לשאת את קמע החטיבה שלהם על הצוואר, מסיבות שגם המוח הפורה ביותר לא יכול היה להמציא. "אגדת הפצ'ולי" שעברה בחטיבה במשך 20 שנה, אומרת שכל לוחם נושא בבקבוקון על הצוואר את הנוזל האינטימי של בת זוגתו, ולפעמים את הבושם שלה. מפקדי החטיבה הורו להוריד את הפצ'ולי מהצוואר כי לדבריהם, הוא מבזה ופוגע בכבוד האישה. החיילים התקשו לקבל את רוע הגזירה, התפרעו והתמרדו, ואיימו כי לא יצאו להלחם ככה – וכל הסיפור מהווה לנו  תזכורת חשובה, כי האנשים האלה שאנחנו שולחים למות ולהרוג בשדה הקרב עבורנו, הם בסך הכל ילדים קטנים.

בכל פעם שחייל מעדיף אהבה על מלחמה, אני בעדו. אבל יש כאן יותר מזה. מבלי לדעת שזה מה שהם עושים, סיפקו לנו חיילי ומפקדי החטיבה צוהר אל שדה חדש של אירוטיקה. כאישה, מעניין אותי לחקור קצת יותר את הנושא הזה ולא להעלב מיד. למה מתכוונים המפקדים כשהם אומרים שמדובר ב"נוזל מבזה"? כיצד נוזל יכול לבזות אישה, ובמיוחד אם מקורו בגופה? טוב, בוא נהיה כנים – לאף אחד אין שם באמת את הנוזל הזה בשום בקבוקון, מדובר במיתוס, ברעיון מופשט, בפנטזיה שמשמחת את הלוחמים בלילות הבודדים (לא אתפלא אם גם כאלה שאין להם חברה מתהדרים בו).

הנושא הוא סקס, כמובן, מיצי גוף וריחות של תשוקה, אבל תתפלאו – כל אלה לא גורמים לאינסטיקט הפמיניסטי שלי להזדעק. סקס לבדו אינו מבזה אותי - אנשים מבזים אותי, תפיסות שוביניסטיות מבזות אותי, פורנו מבזה אותי. צה"ל עצמו הוא כר פורה לביזוי נשים, כמובן, עם הטרדות מיניות, התבטאויות שוביניסטיות, שפה זכרית ואלימה, שירי קרב משפילים, חייליים שרואים פורנו בשבתות בבסיס. בכל אלה צריך לטפל, כל הזמן. כשהייתי בת 11 ביקרתי את אח שלי בבסיס צנחנים ושלושה חיילים צעקו לי "בואי בואי לגדודים ונפתח לך ת'בתולים". זה ביזה אותי, ועדיין מבזה אותי היום-  הרבה יותר מהמחשבה על קמע סודי ושובב.

בקבוקון הפצ'ולי הוא למעשה נטע זר בתוך תרבות גברית דורסנית. לא הייתי מצפה לו מהצבא השוביניסטי שלנו. אם כבר, הייתי מצפה לצילום פורנוגרפי התלוי לחיילים באוהל, או מקסימום זוג תחתוני חוטיני. אבל בקבוקון עם נוזל שמקדש את האורגזמה הנשית? משהו שעצם קיומו תלוי בדימיון, זכרון, חוש הריח? מוזר ומעניין. אחת התאוריות לגבי ההבדלים בין המינים, גורסת כי מיניות גברית ומיניות נשית מופעלות בצורות שונות לגמרי.  אצל גברים מוביל הגירוי הויזואלי - ציצים, שפתיים, ישבן. בעוד שהמיניות הנשית הרבה יותר מופשטת. אנחנו מתחרמנות מהאדם שמולינו, ולא רק מהגוף שלו. מתחושות, מילים, ניחוחות, רגשות. על פי התפיסה הזו, לאחוז בקמע עם הריח של אהובך זה אקט נשי במהותו. יש בזה הרים של רגש, הרבה יותר מאשר חומר. על כך רומזת התגובה האובר-רגשית של החיילים כשהזכות הזו נלקחה מהם, מוגזמת ככל שתהיה האלימות האינפנטילית הזו.

אני תוהה אם חיילי הפצ'ולי מייצגים סוג חדש של מאהב ישראלי. כזה שלוקח את הזמן, מרגיש, מריח, מתפנק, יוצר אינטימיות – ולא מסתער מיד על המטרה. כזה ששואב יותר מתרבות ארוטית אירופאית, מאשר מהשוביניזם המזרח התיכוני השגור כאן. כמובן שיתכן שבניתי כאן הררי הרים על מסורת פאגאנית מטופשת, שאלה שלוקחים בה חלק כלל לא מבינים את השלכותיה  - אבל אני מקווה שאחרי שירגעו מהמרד הזה, החיילים ישתחררו מהצבא בריאים ושלמים, יפשטו את המדים, יצחקו על השטות הזו מעברם  -אבל עדיין יתעניינו בריחה של תשוקה נשית.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה