תערובת אסקוט

מחאת האוהלים לא עשתה טוב לפינה של רוטשילד ומרמורק – אבל הבעלים של הקפה-בר החדש "אסקוט" נחושים לשבור את הקללה. לשם כך הם גייסו בירה ישראלית והרבה ביצים רכות

מנת גורמה

תל אביבים בני מעמד הביניים, שאלה שלי אליכם. בקיץ שעבר, בשיאה של המחאה החברתית, האם יצא לכם לעמוד בתור של הפיצרייה "טוני וספה" בשדרות רוטשילד, סמוך לפינת מרמורק? לחכות בפה מיירר בתור למשולש חציל בולגרית או בייקון בצל? לשבת על המדרגות המלוכלכות ולבהות בשוכני האוהלים כשאתם דוחפים לפה פיצה? יש להניח כי התשובה לשאלה חיובית – ואם לא, לכל הפחות, בטח עשיתם פיפי בפיצרייה המפורסמת שיש האומרים שהכפילה את הכנסותיה בזכות דפני ליף וההפנינג שלא נגמר ברוטשילד.

אבל בבית הקפה הפינתי שליד טוני וספה, אני מניחה, לא ישבתם אפילו פעם אחת – לפחות לא עד שאחרון האוהלים קופל. ככה זה, גם לסוציאליזם יש כלכלה, ובעוד שלשלם 25 שקל על מגשון פיצה נראה הגיוני, גם בשיאה של המחאה – כי אוכלים את זה בעמידה בהולה ושמחה; הרי שלשבת בבית קפה מפונפן כשלידך כולם צועקים על מהפכה – איכשהו, זה פחות עובר. וכך יצא, שבעוד שטוני וספה רק התעצמה מאז המחאה, בית הקפה nico, מול הבימה החזיר את המפתחות לעירייה. לא נדע כאן לבטח האם אכן המחאה אשמה בתבוסה, אולי הוסיפו לכך גם ניהול מבולבל ובעיות בניהול עסק בתוך בית לשימור. מה שאנחנו יודעים הוא שאחרי חודשים בהם היה די מדכדך לראות את השולחנות הריקים של nico – פתאום רוח חדשה נושבת בשדרה.

אז קבלו את "אסקוט" – קפה בר חדש בבעלות קבוצה שעד היום התמחתה בחיי הלילה, עם מקומות כמו "mate" ו"גילדה" ברזומה. באסקוט יש תפריט מפואר של ארוחות בוקר וארוחות עסקיות המיועדים לשוכני המשרדים בסביבה, אך אני חושדת שהם בונים בעיקר על קהל הלילה, ואולי אפילו ינסו למשוך לקוחות מהפיקוק הסואן, כמה בלוקים משם. למה? אולי בגלל המהירות שבה נמזגה לי כוס היין הראשונה לכשהגעתי, ובטח שבגלל התפריט המעניין של מאזטים, מנות ראשונות, אפרטיפים – איך שלא תקראו לזה, מדובר באוכל שבא טוב ליד אלכוהול.

אמרתם חיי לילה –  אמרתם אמא שלי. היא אולי לא יודעת מה זה "פיקוק" ו"גילדה", אבל ביננו – גם אני כבר לא ממש זוכרת, תנו לי בילויים לשמונה בערב ואני אהיה מרוצה. וכך יצא שהדייט שלי לערב ט"ו באב הייתה אמי היקרה, שהתייצבה איתי לערב שתייה ונשנושים. אסקוט לא עברה שיפוץ מרשים בחודשים האחרונים, בפנים היא נראית קצת חסרת זהות, אבל אנחנו יושבות בחוץ, משקיפות בכיף על השדרה והילדים שמחפשים ריגושים במזרקות של הבימה. הקונספט המוצהר של אסקוט: ישראלי. אבל זה, כידוע לנו, יכול להיות בעצם כל דבר.

לריפוד קיבתנו קיבלנו בייזל זעתר, זיתים מבושלים ומטבל חציל (15 שקל). הזיתים והחצילים היו חמודים מאוד, הלחם היה סתמי. ניכר שאפשר היה להצמיד להם לחם קצת יותר מושקע, במיוחד כי תכף הגיעו יופי של דברים לניגוב: כמו מנה של לבנה, ביצה עלומה וקישואים צלויים (19 שקל). סליחה – התפריט אומר עלומה, המציאות וגם התמונה שלפניכם אומרות: ביצה רכה. לא שיש לנו בעיה עם ביצים רכות, זו דווקא תזכורת מרעננת של טעם ששכחנו, אבל עלומה זה לא היה. השילוב של ביצה רכה עם לבנה מתגלה כטעים ומעניין, ומוסיף לקישואים טוויסט חביב.

על השולחן נוחת דג כבוש  – בורי. אם היינו מגיעות בצהריים היינו יכולות לאכול אותו שלם, צלוי על הגריל עם תפוחי אדמה-  אבל היות שבנשנושי אלכוהול מדובר כאמור, אנחנו אומרות כן לכיבוש. הבורי מגיע עם עם גזר, פלפל חריף וזיתים שחורים, וב-29 שקל אמי מבסוטית ממנו מאוד. אני מנסה לנצל את הסחת הדעת שלה כדי להזמין עוד לחם, שיהיה במה לנגב את כל הטוב הזה, אבל עם אמא שלי, שתמיד צודקת בקשר לצריכה מוגזמת של פחמימות – אין טעם.

למנה הבאה גם כך לא היינו צריכות לחם – מדובר בפלאפל פול כדורים שאפשר לאכול עם הידיים ולא לשלם הרבה יותר מאשר בפלאפליות הכי פשוטות – 14 שקל. מומלץ לחובבי פול ומתחיל ללכת לא רע עם בירה אלכסנדר שנמזגת לי מהחבית. כמו לא מעט ברים היום, גם באסקוט מבטיחים לתת עדיפות וקדימות לתוצרת ישראלית, זה מעניין כשזה מגיע למבשלות הבוטיק, גם אחרי העלאת המחירים. אלכסנדר נמזגת מחבית במחיר של 26 שקלים, יש גם בקבוקים של מלכה (28 שקל), ופאבו פילס (28 שקל), ויש גם מכבי בחבית, אם אתם ממש מתעקשים. אני מרוצה מהבירה הבהירה של אלכסנדר, בעלת צבע ומרקם נכונים, יש גם מזן הגרין, ובהמשך תגיע הגירסה הכהה – לא בדיוק גינס, אבל הכי קרוב שתמצאו תוצרת ישראל.

המנה החביבה עלי הייתה סלט תפו"א עם ביצה רכה, אפונה ושפרוטים (19 שקל). כן, שוב ביצה רכה. לא, לא מפריע לי המיחזור. גם זוהי מנה שהבירה מחמיאה לה, היא קלילה וקרירה, השפרוטים מתפצפצים בפה, הירקות טריים –  ובסך הכל מתקבלת תחושה של ערך עבור הכסף. כעת השאלה שיש לשאול, היא האם תאכלו סלט תפוחי אדמה בערב השתייה שלכם? זו אולי לא הבחירה אוטומטית, אבל אחרי כמה בירות כשהמנצ'יז משתלטים, למה לא בעצם? ראיתי כבר אוכל ברים הרבה יותר יקר והרבה פחות משביע בתל אביב.

בוקר, לילה, צהריים – זה לא משנה, קינוח צריך שיהיה פה. מלבי שוקולד לבן וקרם פיסטוק מונח לפנינו בעבור 29 שקלים חדשים. במקום המלאבי הקלאסי עם מי הורדים, הקינוח הזה לבן למשעי ומעודן –  אולי אפילו מדי. באופן אישי לא עפתי על הפיוז'ן הספציפי הזה, נדמה לי שמלאבי אסלי ואמיתי היה מקשט לנו את השולחן ואת הקיבה יותר, אחרי כל הביצים הרכות האלה.

אבל לא נורא – עם שירות מחוייך, מנות יפות, מחירים סבירים ובעיקר רוח קרב לשבור את קללת הפינה הזו – יש מצב שלאסקוט יש עתיד מבטיח.