בת דודה שלי מתחתנת

העולם החליט פה אחד - "אם את רווקה ובחורה בת גילך הולכת להינשא את חייבת להרגיש תחושת קנאה". זה כתוב בשמים, באותיות קידוש לבנה. אתם לא רואים?

07/08/2012
דורית כהן קבלו עדכונים מדורית
  • RSS
» דורית - לא להשתכר, לא לפלרטט!

בת דודה שלי גליה מתחתנת השבוע. גליה, בת דודתי האהובה, היא ודאי לא הראשונה שאהיה נוכחת אצלה בברית הנישואין ואביט ברגע בו היא ובן זוגה יעמדו והתחייבו להקים בית יהודי בארץ ישראל, והיא ודאי לא היחידה שאקח חלק במעמד בו היא הולכת להיות מוקדשת כדת וכדין. עברתי את הטקס הנאה הזה לא פעם עם חלק ניכר מחברות הילדות שלי, בעצם עם כולן.

אבל החתונה של גליה היא לא סתם עוד ארוע. גליה ואני נותרו היחידות בבנות המשפחה שלהן שטרם נישאו. היא קטנה ממני בשנה. גליה שייכת באופן מלא לנוף ילדותי, ולא פעם עשו בינינו השוואות, אם כי סמויות מהעין. ועכשיו, אני מגלה שאין לי סיכוי לשכנע את סובביי שאני באמת ובתמים מאושרת בשבילה בלי טיפת קנאה.

יש תסכול גדול כשמדברים על נושא הקנאה. לפעמים נדמה שגם אם הייתי בוחרת להתעלם לחלוטין ולא לשתף במחשבות שמתקיימות בראשי, גם אם הייתי מספרת לכם במשפט קצר, כדבר של מה בכך: "וואלה, אתם שומעים? בת דודה שלי מתחנת שבוע הבא. איך מזג האוויר באמסטרדם? אני חושבת לטוס בסוף הקיץ", גם אז הייתם אתם מקפיאים לרגע את התמונה ומתקרבים אלי עמוק לתוך האישונים ומחפשים איזשהו קמצוץ, קורטוב, חופן של קנאה. אבוד לי מראש. העולם החליט פה אחד -  "אם את רווקה ובחורה בת גילך הולכת להינשא את חייבת להרגיש תחושת קנאה". זה כתוב בשמים, באותיות קידוש לבנה. אתם לא רואים? תביטו למעלה. אני מרגישה שכל ניסיון לומר משהו אחר חסר סיכוי לחלוטין. גם אם הייתי נשענת אחורה, מפהקת תוך כדי בדיקת לייקים בפייסבוק, זורקת את משפט לאוויר, בלי להניד עפעף- אף אחד לא היה מאמין לי.

פינת הנימוסים וההליכות: כך אנהג בחתונה

אבל אני לא עושה לעצמי חיים קלים, אני לא מרפה. בדיוק ההפך. מהנקודה הזו אני ממשיכה לצלול עמוק יותר. בודקת, אולי יש דברים בגו? אולי העולם אכן הכריע מחשבה נכונה? הכריע החלטה משולבת ברציונאליות ואוחזת בעובדות. שהרי, נכחתי בעברי בחתונות וגם אני ראיתי, ראיתי את ההתנהגות שלכם ושל עצמי. באיזה שלב בדיוק אני מבקשת מהעולם שיאמין שאין בתוכי קנאה? כשאני מתמלאת בדמעות כאשר הכלה, יפה ולבנה, צועדת צעדים איטיים לעבר חופתה בליווי ג'ון לנון: " All you need is love"?  מתי אני מבקשת לספר שאין לי קנאה בלב? כשאני עטה על אחד החברים הרווקים של הבעל? נצמדת אליו, נשענת, נתלת עליו כאילו היה בן הזוג שלי מאז ומתמיד. מדוע שהעולם יאמין ויקבע עבורי עובדה אחרת? מתי הוא יעשה זאת? אולי בתחילת הערב? כשאני מסתובבת מחויכת, ענווה ומסורקת למשעי אבל אז במהלכו אני מפזזת במרכז הרחבה ללא נעליים, פרועת שיער ועם כמויות אדירות של אלכוהול שזורמות בגופי והכול תחת הכותרת: "לשמח חתן וכלה". עם ההתנהגות הזו אני מבקשת שיאמינו לי שלא עובר עלי דבר?  שהרי, קשה להאמין שאין שום קשר לקנאה, ברגע כזה נדמה שנפרץ סכר ויוצאת סערת רגשות שמחייבת שאלה.

רק שגם אם אצעק חזרה לעולם "מה אתה רוצה ממני? יש לי רגעים פרטים. הנה תראה, גם במועדון הטוניק שתיתי רקדתי והתנתקתי לחלוטין מהסביבה- זה לא קשור לקנאה", אולי אז הוא יעשה עימי מעט חסד ויאמין. אבל לרוב, כשהעולם כבר אומר משהו, הוא אומר אותו באופן ברור ואין כל כך דרך לשכנע אותו לחשוב אחרת. ואולי בכלל לא צריך.

אולי מלכתחילה אני אמורה להגיע לאירועים חברתיים בכלל ולחתונות בפרט כאחת העם. להגיע יפה, ענווה, חייכנית, מאושרת ושמחה בשמחתם של בני הזוג. אולי אני צריכה להיות נוכחת כמו כל השאר. לאכול ולשתות בטוב טעם, לכבד את המשפחה, האורחים והנוכחים, לכבד את סדר המעגלים וכשניגשים לברך אותי בצמד המילים הידוע : "בקרוב אצלך"- לחייך בחזרה בחיוך רחב, באדיבות ולענות "תודה רבה. אמן ואמן".

>> לכל הטורים של דורית כהן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה