זה דייט או ראיון עבודה?

למה לילי רוז עושה מאמץ למצוא חן בעיני בחור שהיא בכלל לא רוצה? והאם היא צריכה להתחיל להביא קורות חיים לדייטים?

05/08/2012
רביד גולדשטיין קבלו עדכונים מלילי
  • RSS
» לא, ברצינות, ממתי התמונה? (צילום: thinkstock)

דייט תמיד היה משול בעיניי לסוג של ריאיון עבודה; את מתכוננת, מכינה שיעורי בית, עושה גוגל על הבחור (אני לא), בוחרת בגד הולם, ורצה לעבר המטרה. את קודם כל באה להקסים ולכבוש, ושאיפתך הראשונית היא שהצד השני יהיה מעוניין. רק אחר כך תרדי לרזולוציות של "האם אני בעצם מעוניינת בו?".

השבוע, במסגרת פסטיבל "תנו צ'אנס לשידוך" נפגשתי עם בחור מומלץ מאוד. טרום הפגישה, חברתנו המשותפת הזהירה אותי שלא לעשות אתו שום טעויות, כיון שמדובר בלקוח VIP בחברה בה היא עובדת. טווח אפס הטעויות כלל בין השאר אזהרה גורפת, לבל אתפתה לשכב עם הבחור בדייט הראשון. אחרי מו"מ קצר הצלחתי להסיר את האיסור הגורף, תוך שימוש בטיעון המשכנע ש"אין לדעת מה יקרה אף פעם, וכמה מהקשרים המוצלחים ביותר התחילו מסקס פרוע". זה עבד, כמובן.

אחרי ראיון טלפוני קצר שערך לי עלם החמודות שאך מלאו לו 40, קבענו שאתאים את עצמי ללוז"ו הצפוף וניפגש לקפה של צהרים. השידוך התבצע לאחר שסירב להשתדך לחברה משותפת אחרת שלנו, בתואנה שאינו יוצא עם בנות 40. כיון שאני רחוקה רק חמש שנים מפסילה, זכיתי בכבוד המפוקפק להכירו.

כשהגעתי לבית הקפה השכונתי שלו, הדבר הראשון עליו צנחו עיניי (ולא רק הן), היו מפרצוני השיער שלו. היו שם ממעוף הציפור, יותר מפרצים שמשאיות יכלו לעבור בהן, מאשר שערות שחברו להן יחדיו. המלווה בריבית אף הגדיל לעשות, וסירק את השאריות שאחז בהן לצד אחד של ראשו משל היה יורשו של עמנואל הלפרין, האיש והאגדה. וסמל מין בעיני סבתי עליה השלום.

זה היה הדבר היחיד בו יכולתי לחזות במשך ארוחת הבוקר כולה. ראשו הבלתי מטופח בעליל והתלתלים שבקעו מעורפו וכתפיו. מובן שלא יכולתי לצפות לנס הרפואי הזה מראש, מאחר שהברנש לא עדכן את תמונותיו בפייסבוק מזה עשור - מעשה שנחשב בעיניי לחוסר תום לב, אי שקיפות מלאה והונאת הציבור, ובטח נחשב לפשע במספר מדינות פחות נאורות משלנו.

בעודו מתפאר האיש בהישגיו המרשימים בעולם העסקים, בפנטהאוז המטורף בו אחז במגדל הנחשב, לא הצלחתי שלא לתהות: "וכסף להשקיע בעצמך, בתלתלים, בפדחת ובכרס – נראה בעיניך חסר חשיבות?" באיזו קלות עזת מצח הוא מעז לפסול חברה מוצלחת שלי, שאמנם מלאו לה ארבעים אבל לא הייתי נותנת לה שנה מעל עשרים ושבע, בזמן שהוא כבר מזמן חדל להשקיע בעצמו, על גבול ההזנחה הפושעת, בידיעה שכל הכסף והמוצלחות שלו יגרמו לו להיראות כמו המציאה המבטיחה בעולם. יום אחד, כך סיפר, התעורר ומצא את עצמו בן ארבעים ולבד, כשילדים לא נראו עדיין באופק, והבין שהוא חייב לעצור שנייה, לשנות סדר עדיפויות ולעשות את המצופה ממנו.

בסיום הפגישה הוא סיכם אותה עבור שנינו כמוצלחת במיוחד, ורק ביקש לדעת אם נוכל להיפגש בערב או מחר, בטרם יטוס שוב לעסקיו.

אלוהים הושיעני מבחורים זחוחים

חשבתי על ריאיון עבודה שהיה לי לפני כשלוש שנים לג'וב שמאוד רציתי. כמה התכוננתי לכבודו, כמה הייתי נרגשת, איך הדופק שלי טס במהירות של 180 קילומטרים לדקה. רציתי לעבוד אותו בשלום, לגרום להם לרייר עלי -  כדי שאוכל לדעת שעכשיו הכדור בידיים שלי. שאני צריכה  להחליט אם להיענות לאתגר או לא. מדהים איך בסופו של דבר, הכל עניין של חיבור וכימיה בין אנשים. אתה יכול לבוא לא טוב ברשתית של העין של המראיין, או לענות תשובה אחת שאינה לרוחו והופ - נפסלת.

הבעיה בבחורים זחוחים שחושבים שהעולם מונח בכף ידם היא, שהם לעתים לא קוראים נכון את המפה; הם שבים ומספרים לעצמם סיפור שאין אחת שתעז לסרב להם. הרי בעצם ההתחברות אליהם, יכולות להיפתר כל בעיותינו: המינוס בבנק, ספירת הביציות והגשמת החלום של הורינו לחזות בנו מתחת לחופה. אבל יש משהו שהם שוכחים: שבראיון כמו בראיון, לנצח יש שני צדדים. לא רק המראיין בודק, גם המרואיין שוקל יתרונות מול חסרונות. המרואיינת בדייט תחשוב ותבדוק היטב את הסחורה בטרם תמהר לחתום עליה. אם היא מעוניינת במשרה של לצאת אתך, אם אתה מספיק מושך בעיניה כדי שתתנשקו, אם אתה ג'נטלמן גם במחוות הקטנות כלפיה לאורך הפגישה. רק אז היא תשקול ותחליט האם היא מעוניינת בהמשך התהליך. וכמו בריאיון עבודה, אתה חייב להיות מספיק אטרקטיבי כדי שהיא תחשוק בך. כי לא חסרים מקומות עבודה, וכל מי שטיפה מעריכה את עצמה תמיד תשאף עבורה לטוב ביותר.

את המשרה בראיון ההוא לפני שלוש שנים לא קיבלתי. היתה מישהי שהתאימה להם יותר. הגעתי זחוחה מדי, שחצנית ויהירה. לא התעכבתי על הכנת שיעורי הבית מבעוד מועד ונראיתי אבודה מבולבלת ואומללה במשך הריאיון כולו. אבל הפקתי ממנו לקח חשוב: לא להניח אף פעם שזה שלך ולא להתהולל כמפתח. תמיד לזכור שיש עוד קנדידטים חוץ ממך. וחלילה לא לשלול מראש. אתה תמיד עשוי להיות מופתע ממה שיש לצד השני להציע. בדיוק כמו שהבחור האחרון לא צלח את הדייט אתי. רק כי הוא הניח מראש שהוא מקום העבודה הטוב והמבוקש בעיר.

>> לכל הטורים של לילי רוז




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה