הבלוג של 2 בחצר

2bahatser

קצת לפני גיל 50 החלטתי להגשים חלום, לעזוב הכל ולפתוח עסק חדש ומרגש, חנות יד שניה

עדכונים:

פוסטים: 4

החל ממאי 2014

בגיל 49, עם חלום גדול, המון אומץ ומעט מאד ידע, התפטרתי מהעבודה.

החזון : הקמת מקום שיהיה בית לנשים שאוהבות אופנה, מעריכות את המיוחד והאחר ומעיזות להיות שונות. מקום שיהיה גם מרכז לרוח ולנשמה, לסדנאות, למפגשים חברתיים ולהרצאות.

ראיתי בעיני רוחי בית קטן, כמו זה שהיה לסבתא חיה וסבא ג’יגו באביחייל. עם דשא גדול ועצי פרי, עם כיסאות נח, תה צמחים ועוגיות של בית, ובעיקר עם הרבה הרבה אהבה והמון אור.

ויצאנו לחיפושים עם המון סבלנות ומעט מאד כסף, ובעיקר עם ידיעה ברורה בלב שזה הולך לקרות.

המקום הראשון שראינו היה בית סבתא ישן, מתוק, אך רעוע ביישוב עזריאל המקסים בשרון.

1551728_10152202003453738_938608891_n (2)

חשבנו לקחת את המקום, למרות המרחק מהבית, מה שאומר שיש צורך בשיפוץ מסיבי, שאין בכלל תנועה של אנשים ושאנחנו צריכות להביא את הקהל שלנו בעבודת שיווק אינטנסיבית, שהאמנו שלא תהיה בעיה לעשות. “לא כלכלי” צעקו מביני עניין, בני הזוג התומכים (תרתי משמע) והיקרים שלנו, והציעו שנראה עוד מקומות קצת יותר קרובים לציביליזציה, לפני שנחליט. כדי לרצות אותם המשכנו לחפש.

ידענו שמה שצריך להיות שלנו יהיה שלנו בזמן הנכון.

ובמקרה, בטעות, הגענו לגבעת חן, למשתלה מבודדת ונטושה שמשמשת כרגע כמגורים לעובדים זרים מהודו.

95fb42fec8bd0df4673f66204474fa2c1

זה זה, התלהבנו בקול גבוה מידי, מה שגרם לבעל המקום לתת לנו מחיר שידענו שהוא מוגזם, ובכל זאת החלטנו לקחת את המקום. שיפוץ, שיווק אינטנסיבי למקום שכוח אל, ואנחנו מגשימות את החלום. וקבענו פגישה לסגירת העניינים. בבוקר הפגישה, כשרויטל כבר בדרך למקום, מודיע לי המתווך שבעל המקום סגר אתמול חוזה עם מישהו שמשלם לו 200 ש”ח יותר. כעסנו, נעלבנו, בכינו והמשכנו הלאה.

בדיעבד מסתבר שהוא עשה לנו טובה גדולה כשהשכיר את המקום שלא היה חוקי כפי שהובטח לנו.

קוריוז קטן על הדרך לפני שאמשיך – באותם ימי חיפוש, לפני כ- 3 חודשים, התייעצתי בעניין עם קוראת בקלפים ומתקשרת, שמלווה אותי כבר הרבה שנים. אחד הדברים שהיא אמרה, זה שאין מצב שאני הולכת למקום כפרי ומבודד. היא רואה אותי במרכז עיר באזור השרון, ולא לפני מאי – יוני 2014. “את צריכה 3 חודשים להתבשל ולנוח” היא אמרה לי אז. ואני לא האמנתי לאף מילה שלה, אבל בכל מקרה החלטתי להשאיר את הטלפון שלי למתווכים באזור השרון. הסברתי להם מה אני מחפשת ושחררתי, וחיכיתי… וחיכיתי… וחיכיתי…. ואז הפסקתי לחכות.

החלטנו להתחיל לעבוד ולעבור בין ירידים ובתים. אספנו בגדים, אביזרים וכלי בית מחברים ומכרים ויצאנו לדרך. נהנינו מהדרך כל כך עד שחשבנו שאולי הייעוד שלנו הוא להיות בדרכים.

שישי בבוקר, אני בדרך לפגישת עבודה פרטית בעיצוב (כבר אמרתי שזה מה שאני עושה?) בכוכב יאיר, מקבלת טלפון ממתווך בכפר סבא. יש לו מקום בדיוק כמו שרציתי, הוא אומר, “תבואי היום”.

מופתעת שזכר אותי אחרי 3 חודשים, אני מגיעה אליו אחרי הפגישה ופוגשת איש מקסים ורוחני שלא יודע להסביר לי איך פתאום ירד לו השם שלי משמים וחיפש את הפתק שעליו רשם את מספר הטלפון שלי. סיפר איך מיד ידע שזה מיועד לי והתקשר.

והבית… בית סבתא קטן עם חצר גדולה ממש ממש במרכז העיר, בדיוק כמו שאמרה מרים המתקשרת. והתאריך בדיוק אמצע מאי 2014. ואני לא ראיתי את החצר המוזנחת, את הציפור המתה במרפסת, את העזובה מסביב, את מנקה הרחובות שנח שם צהרים, ראיתי את החלום מתגשם.

3ad3e44d147ff84998c1cc56abec84061

עוד מהבלוג של 2 בחצר

אנחנו ואלוהים, ואיך זה קשור עכשיו?

הייתי השבוע בהרצאה של ניסים אמון על החיים, אלוהים, הבורא, או אקזיסטנט, כמו שהוא קורא לו. ניסים שאל מהי מערכת היחסים שלנו עם הדבר הזה, שכל אחד קורא לו אחרת, שחלק מאמינים שהוא קיים, שרבים יראים ממנו, יש שמתעלמים מהאופציה שהוא...