הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, פנויה ליזום ליצור ולהגשים חלומות.. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, יחד עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר בהיסטוריה,שהיא תחום הדעת... +עוד

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, פנויה ליזום ליצור ולהגשים חלומות.. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, יחד עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר בהיסטוריה,שהיא תחום הדעת והעניין שלי. ובין לבין רעיה ,אם לשלושה , וסבתא לים. וחיה במושב נהלל, שהוא ביתי.

עדכונים:

פוסטים: 58

עוקבים: 3

החל מאוגוסט 2017

סיפר שמתחיל ב”שוק איכרים” מקומי לכבוד חג השבועות,במושב ותיק בעמק, ומעורר זיכרונות מימי הבראשית של הכפר, ושל כותבת הבלוג עצמה

22/05/2018

יכולתי לכתוב המון דברים על השבוע שחלף. יכולתי לתאר את חגיגת השבועות היפה והמרגשת תמיד של נהלל, שנערכה בשדות.

33042139_10211446766906173_8823623114035298304_o_1024x590

יכולתי לספר על משלחת הנשים מאן- הארבור, קהילה בארה”ב שנהלל מאמצת כבר יותר מעשור. על שתי האורחות שזכיתי לארח, ועל כל המפגשים המרגשים איתן, ובזכותם גם ביננו. מן נקודת מבט להתבונן על הטוב שבנו, ולהציגו, כמו שעושים כשיש אורחים.

32974150_10211446778026451_1281896829885087744_o_1024x609

ובכל זאת, בחרתי לדבר על משהו אחר, שהתרחש ב”שוק האיכרים” ,שפתח את ימי החגיגות בנהלל. כמו שצפיתי מראש , היתה זו “חגיגה קהילתית”. הגענו לדשא של “בית העם”, שעומד לעבור בקרוב שיפוץ והתחדשות, אחרי שנים של עמידה ב”בדידות מזהרת” בליבו של הכפר. הקהל היה בעיקר מקומי, גם אם חלקו כבר לא מוכר . מכירות לא היו הצד החזק של היריד הזה, אם כי אינני מתלוננת. המפגשים הבין אישיים היו מרגשים. שמחתי לפגוש לא מעט מהצעירים, בני הדור הרביעי  שחייכו אלי ואמרו לי שהם קוראים את הבלוג בקביעות. הוספתם לי עוד פרצופים לחשוב עליהם כאשר אני חושבת ומכוונת את כתיבתי אל ה”קורא האלמוני” . אבל רציתי לספר על משהו אחר. אחרי שהתמקמתי ופרשתי את תוצרתי, שמתי לי כיסא לפני שולחן התצוגה. זה נראה לי יותר הגיוני, למה לשבת מאחורי השולחן, ולהתאמץ לחבק את כל מי שאפגוש בזרועות ארוכות. התיישבתי לפניו, צופה פני הבאות, והבאים.

IMG_20180517_170653_1024x768

והנה הגיע ובא מולי אחד מבני הדור השני. הם היו הראשונים להגיע, זקופים ויפים, אבל בכל זאת, אם נתבונן היטב, ההליכה איטית, נעזרים במקל הליכה, הגיל קרוב לתשעים, לעיתים מטפלת זרה מנסה לתמוך מאחור, ולעיתים, הם לא תמיד כאן ועכשיו במילים ובמחשבות. אחד כזה התקרב לעברי, חייכתי אליו בכבוד ובנימוס, כמו שלמדנו בילדותנו בנהלל. הוא שמח לקראתי, ושאל : “של מי את?” כל מי שהיה בנהלל יותר מיום אחד במהלך 97 שנותיה, יודע שחוץ מהשמנת שלה, אין משפט יותר נהללי מזה. צחקתי יחד איתו שזה משפט של גרבר. גרבר, היה מהדור הראשון. בילדותנו, היה עומד אחר הצהרים על יד הכניסה למשקו, וכל מי שעבר זכה לשאלה:  “ילד, של מי אתה?” ואוי לו לילד, שלא נתן הסבר מפורט ומדויק. מיד קיבלתי מבן שיחי סיפור “עדכני” על גרבר. כיצד התנהג בהפגנה שנערכה בעפולה, לא מזמן, נגד השלטון הבריטי ומדיניות ה”ספר הלבן” [מדובר על 1939..] והתחלות של עוד כמה סיפורים עליו.

33076828_10211446783506588_8778053721478135808_o_1024x530

 אחת ה”רווחים”  של בת נהלל שנישאה, וחיה בכפר, עוד בעידן שנשים לא שמרו את שם נעוריהן, שפה בכפר, שם נעוריה נשמר לעד, בטח בשאלות מהסוג הזה. מיד שתפתי פעולה, ועניתי כמו שמקובל: מירב וולף. מיד הגיע השאלה הבאה: אז מי במשק? אמרתי לו שאני במשק עם גולדוין, שעמד לצדי (ואנחנו רק 35 שנה במשק שלנו..) אבל למה לבלבל בעובדות. הבנתי מה הוא רוצה לדעת, הוא רצה לדעת מי נמצא במשק וולף, שעל פי הסיפורים המשפחתיים, הרו אותי בו, אך מעולם לא חייתי בו. התחלתי להסביר לו מי מהילדים של מי מהאחים של אבי נמצא במשק, תוך הזכרת שמותיהם של אבי, אחיו ואחיותיו ,והבעת צער שלו על כל אחד מהם שכבר לא נמצא בין החיים, למרות שהם צעירים ממנו. ואז הוא ניסה להיזכר בשמה של סבתי.  “קראו לסבתא טניה או טוניה?”  הוא ניסה את מזלו, ואני הזכרתי לו בעדינות, דובה . כן, דובה וולף הוא אומר לי, משתתק ומהרהר, ואני מקומית, יודעת בדיוק מה עובר לו בראש. האמת, נראה לי שגם אתם יודעים, אבל מנועים להגיד, בטח לא לי, כי ככה זה בנהלל. ובכל זאת זה יוצא. הוא אומר לי: “אני מנסה להיזכר מה היתה הבדיחה על סבתא שלך”. עכשיו עמדו בפני שתי ברירות. האחת- להגיד שאין לי מושג, כי אתה לא אמור לדעת מה הבדיחה שכל הכפר מספר על סבתא שלך, ואיך היא מתחברת אליך. והשנייה- להיות מנומסת לאדם מבוגר מהכפר, להקל עליו, ולספר לו מה הבדיחה על סבתא שלי, שרצה לספר לי. בעודי חוככת בדעתי, ונותנת לכם זמן לחשוב מה אתם הייתם עושים, או האם אתם יודעים מה הבדיחה על סבתא שלכם, או על סבתא שלי? , הוא אומר לי:” בני הדור הראשון, היו טיפוסים אחד אחד, ועל כל אחד מהם יש סיפור”.

pk7nax_711x1024

במשיכת זמן טקטית, שאלתי אותו אם הוא מכיר את כל הסיפורים, והוא אמר שהוא מכיר וזוכר את הסיפור על כל אחד מהם. הבנתי שזה יגיע, מה גם שרציתי להספיק ולהתפנות לשאר הקהל ב”שוק האיכרים”, אחרי הכל, באתי לעבוד…אז חייכתי בעדינות, ואמרתי לו: “מה רע ב…..?”. הנהללים, שמכירים את הסיפור/בדיחה, מחייכים ואומרים בליבם: “הא, אז היא יודעת?” מה שהיא לא היתה אמורה לדעת. כי אף אחד לא אמור לדעת מה מספרים בכפר על המשפחה שלו. בני המשפחה שלי, כולל כמה מבני הדודים שלי, שבדרך כלל קוראים את הבלוג, לא יודעים את הבדיחה…או שאני לא יודעת שהם יודעים.

33146711_10211446772266307_6883081019105214464_o_1024x577

האמת, זה מיד מחבר אותי לספרו של מאיר שלו “הדבר היה ככה” שמספר שם, את הסיפורים שהילכו בכפר על הסבתא שלו, ואת העובדה שהוא יודע אותם, וגם כתב אותם. וכמו שאמרתי לדודו לאחר קריאת הספר, הוא סיפר את הסיפורים ששמעתי במיטב שיחות הרכילות על המשפחה שלהם, ואף הגדיל והעמיק בתיאורם, אך מצד שני, בכל כך הרבה אהבה לאותה סבתא. והאמת, בבדיחה על סבתא שלי, שזכיתי לשמוע ברגעים של גילוי לב ופתיחות, מצד חברים שונים בכפר, לאורך הרבה שנים, רק אהבתי אותה יותר. לו הייתי אני באותה סיטואציה, אני מניחה שהייתי נוהגת בדיוק כמוה, כי ככה נוהגת אם שאוהבת את ילדיה. ובאמת, ” מה רע ב….?” , אני מצאתי בה הרבה טוב. היא היתה לי דודה נהדרת.

אז בטח עכשיו, בני הדור הרביעי שקוראים את הפוסט ,ואני יודעת שהם קוראים, כי הם גילו לי ב”שוק האיכרים”, יפתחו שיחה בבית על מה היה הסיפור של דובה וולף?  בני המשפחה שירצו, ויבקשו יפה, אולי ישמעו ממני את הסיפור, ומן הסתם, יאהבו את סבתא יותר.

אז על מה ולמה אני בכל זאת כל כך גאה בעצמי? ראשית, כתבתי פוסט שלם על הסיפור (הטיפשי) בלי לספר אותו. שנית- אם מאיר שלו עשה מזה ספר, ובמחשבה שנייה, עוד אחד….אולי גם לי יצא מזה משהו. אבל ברצינות, זה שהצלחתי להתאפק, ולא לספר לאותו חבר מה הסיפורים שמסתובבים בכפר גם על אמא שלו, וגם על אבא שלו. אחרי הכל, לימדו אותנו לתת כבוד למבוגרים.

ככה זה, יש סולידריות בקהילה. תארו לכם שכל אחד היה מספר לכל אחד אחר, מה אומרים על סבא וסבתא שלו, או על ראשית המשפחה שלו בכפר, במשך כמעט מאה השנים האחרונות….מיד היינו מתפרקים.

____________________________________

תמונת המייסדים, הופקה באדיבות תנועת המושבים ובשיתוף ארכיון נהלל.   למעט תמונת הדוכן שלי ב”שוק האיכרים”,כל שאר התמונות צולמו ע”י עופר אבידב מנהלל שמתעד במסירות  במשך שנים רבות את החגים והאירועים בכפר. הרוקדות בחצאיות הלבנות הן בנות נהלל היפות עם “שחקניות החיזוק” נשות המשלחת האמריקאית מאן- הארבור.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

תמרוק שמעלה ציחקוק-בתשלומים!

רציתי לכתוב שלפני מספר חודשים, ואינני זוכרת בדיוק מתי...אבל האמת, אני זוכרת בדיוק מתי. התשלומים שפרסתי ב"ויזה", מזכירים לי כל חודש את האירוע, ועוד רגע הוא ייעלם מדף ה"ויזה", אבל לא מהזיכרון. לפעמים, כשעושים הוצאה גדולה, או סתם...

תצוגה מקדימה

עיר מקלט (סיפור ליום כיפור)

כשיום כיפור מתקרב, מתחילים להרגיש את זה באוויר. זה מתחיל קצת לפני ראש השנה, אבל כשמסתיים החג, זה פתאום שם. לפעמים מבט חטוף בטלוויזיה מגביר את זה.  ואומר בדרכו : הנה, עברה עוד שנה מיום הכיפורים ההוא. היתה לי שכנה אהובה וקרובה...

תצוגה מקדימה

השני. ח' באלול-גרסת הסרוויז

וכך, עבר חלף לו שבוע , והנה, השני. קשה היה שלא להבחין בשבוע המרגש שעבר עלי, פתיחת הבלוג והתגובות היתה רק חלק ממנו. חגגתי 58, וכן יום נישואים, 35 שנים. כן, באותו יום ממש, צירוף שהיו שנים שחשבתי שאין טוב ממנו, והיו שנים שחשבתי שזו...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה