הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, אחרי הפרידה מההורים ולקראת בוא הנכדים. פנויה ליזום וליצור. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר... +עוד

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, אחרי הפרידה מההורים ולקראת בוא הנכדים. פנויה ליזום וליצור. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר בהיסטוריה,שהיא תחום הידע והעניין שלי. ובין לבין רעיה ואם לשלושה במושב נהלל, שהוא ביתי.

עדכונים:

פוסטים: 45

עוקבים: 2

החל מאוגוסט 2017

לקראת חג שבועות המתקרב, שהוא גם חג החלב. תיאור של מאכל נהללי ייחודי-השמנת. עם חיוך רחב אוהב שבע ומתגעגע, ועם המשכיות מרגשת של מורשת אבות אצל אפרת גבאי, גבנית ועורכת סדנאות גיבון, במקום חדש, שממוקם ברפת הישנה.

07/05/2018

כילדה שנולדה בנהלל, ויצאה במהלך חייה מידי פעם מחוץ לעיגול, הרגשתי שאני באה ממקום מיוחד. מקום שמעורר תגובה של “הא, אז את ממש מנהלל?”, ואחרי ה“כן, אני מנהלל!”,  בדרך כלל באה השאלה:  “אז את מי אתה מכיר?” יש כאלו שמיד מספרים לי על איזה דוד או קרוב, או מישהו שהיו איתו בצבא, או למדו איתו, ואז השיחה הולכת לשם. יש כאלו שאומרים לי: “משה דיין”, יש כאלו שאומרים: “העיגול”. לפעמים יודעים להגיד: “מושב העובדים הראשון”, אבל מיד מוסיפים, “ומה עם כפר מל”ל? , מי באמת היה הראשון? ” ונהנים לשמוע את תשובתי המאוד מנומקת ומוצדקת שהם בכלל לא בני תחרות.  יש כאלו שיודעים לדקלם שמות של “מפורסמים” שיצאו מכאן, תלוי באיזה תחום הם מתעניינים. אבל מי שמבין באמת, יודע שנהלל מפורסמת בדבר אחד, ומי שאומר את זה, זה ברור שהוא מדבר מ”ידע אישי” בלבד. וזו, השמנת שלה. שמנת נהלל. ואל תקפצו ותגידו לי: “זה יש גם בכפר יהושע”. בלי שטעמתי, אני אומרת לכם שזה לא אותו דבר. ומאיפה הביטחון הזה במה שאני אומרת? כי כל ילדותנו למדנו לדקלם בפרטי פרטים מה ההבדלים ביננו לשכנים שלנו, שהם הכי דומים לנו בעולם. אבל ברצינות, זה לא אותו דבר, כי גם בתוך נהלל, לכל משק היתה השמנת המיוחדת שלו, עם הטעם האופייני רק לה. אין ברירה, כאן אני צריכה לעשות “הפסקה מתודית” ולהסביר, כמה הסברים  לטובת קוראיי, שחלקם “עירוניים”, כמו שקראנו בילדותנו לכל מי שלא נולד פה, ולא זכו לשמוע בילדותם את קולו של הספרטור ב”מחלבה”, וגרוע מזה, לא לטעום את טעמה של השמנת.

IMG_20180419_183501_875x1024

ל”תנובה”, (ובטח גם לחברות אחרות) יש כל מיני מוצרים שקוראים להם שמנת, וחלקם בטח  הוכנו גם מהחלב של נהלל, אבל אין שום קשר ביניהם למה שאני מספרת עליו.

ל“מחלבה” שעומדת במרכז הכפר, וכיום משמשת כ”מועדון הנוער” היו מביאים החברים את החלב, יום יום, פעמיים ביום לאחר חליבות הבוקר והערב. בה היו שוקלים, רושמים, לוקחים דגימות לבדיקה, מאכסנים, ומעבירים למשאית החלב הירוקה שהיתה נוסעת ל”תנובה” עם אחד מנהגי המושב. אבי, לא היה בעל משק, אלא אחד מן הנהגים. איתו הייתי נוסעת בחופשים ובשבתות ל”תנובה” בחיפה, תל-יוסף ולפעמים גם לירושלים ולתל אביב, לפני שהפכה לנדל”ן ולמניות. אבל התפזרתי, שלא לומר נשפכתי…בואו נחזור לספרטור.

0038-1229_1024x732

הספרטור, כשמו כן הוא, מפריד. הוא עשה את פעולת ההפרדה בין החלב הרזה לחלב השמן, ממנו נעשתה השמנת. לתוך פתחו הרחב היו שופכים בהנפת זרוע חסונה את החלב מן הכד, גם כשכבר היו מביאים את החלב למחלבה במיכל נירוסטה גדול שהתחבר מאחורי הטרקטור. לא לפני שהיו אומרים/מבקשים מעובד המחלבה רשות להפעילו. לאחר שהיו לוחצים על מתג ההפעלה הירוק הקבוע בקיר המחלבה השמאלי, סמוך לדלת, הספרטור היה מתחיל את פעולתו בנהמה רעשנית, כשארבעת הברגים שחיברו את בסיסו לרצפת המחלבה, מאיימים להיעקר ממנה. ממנו היו יוצאים בשני מוטות, מצד אחד לכד הגדול החלב הרזה, זה שיהפוך בהמשך ל”גבינת פפסין”, ומן הצד השני, החלב השמן, זה שיהפוך לשמנת המופלאה הזו.

IMG_20180419_114818_1024x977

כמו בכל סיפור אגדה, גם כאן, היתה נכנסת לעלילה  ”אשת האיכר”. חוזר היה החבר הביתה, מביא לאשתו את כד החלב השמן, והיא היתה מתקינה את השמנת. ואני אומרת לכם, וזה מבוסס על ניסיון והרבה “מבחני טעימה” . לא היו שתי שמנות זהות בנהלל, לכל איכרה, ולכל משפחה, היתה השמנת המיוחדת שלה. כמו בכל מאכל עדתי, שכל מכינה, מכניסה בו את שלה, כך גם בשמנת של נהלל. הסקאלה על פיה אני מבחינה, היא כמובן סבתא שלי. כל שמנת מושווית בחיישני הטעם על לשוני מיד לזו שהיא היתה מכינה. שלה היתה סמיכה מאוד, צהבהבה וחמצמצה. אני יושבת, כותבת, ונזכרת איך היתה השמנת בכל אחד מהבתים שאכלתי, מה היה טעמה, צבעה ומרקמה. זו סמיכה יותר, זו דלילה, זו מתקתקה, זו חמצמצה, זו קלה להימרח על הלחם , זו נוזלת וצריך צלחת מלמטה, זו מוכנה מהר, ולזו עוד מחכים כמה ימים, זו בצנצנת זכוכית, וזו בכלי פלסטיק. אצל סבא וסבתא, כמו בבתים האחרים בכפר, השמנת תמיד ניצבה על שולחן ארוחת הבוקר וארוחת הערב, לצד חביתה מהרבה ביצים, סלט ירקות, חריץ גבינת “פפסין” ולחם שחור. אולי זה מה שהעניק לנו, בני הכפר את הכינוי “ילדי שמנת”.

כששיחקתי עם חברות הילדות שלי, בשעות אחר הצהרים, ובא לנו לנשנש “משהו” בין לבין, זה בדרך כלל היה לחם עם שמנת. אחת מהן, גני, היתה מטפסת על השיש, חותכת בסכין הלחם פרוסות עבות מהלחם השחור, מורחת בנדיבות רבה שמנת, ומוציאה מלפפונים חמוצים מהצנצנת. (אני אז, עוד לא ידעתי להחזיק סכין)

0038-1231חם בן ברק_1024x692

אבא שלי, לא היה חקלאי, הוא היה נהג המשאית, ולכן אצלנו לא היתה שמנת, כשהייתי מתמרמרת ומבקשת שגם אני רוצה, מיד היו מסבירים לי שבשביל להפיק ליטר שמנת, צריך בערך 10 ליטר חלב, (הידענים, אל תתפסו אותי בכמויות..) וזה יקר. אצל ה”רפתנים” זה היה חלק מהזרימה והתזרים.

כשאבי נפטר לפני קרוב לעשרים שנה, וישבנו ב”שבעה”, אחת מהשכנות, שהיתה לה שמנת טובה, שוחחה איתנו מתוך השתתפות וקרבה. הרגשתי שהנה עומד לבוא המשפט הבא, ולמה ידעתי שהוא הולך לבוא? , כי בתחילת ההריון הראשון שלי, הרבה שנים קודם לכן, כשישבנו אצל הורי על יד הבית, וסיפרתי שאני לא יכולה לאכול כלום,  היא אמרה לי באותו טון:  “את רוצה שאביא לך צנצנת שמנת?”. מיד קפצנו ואמרנו, “כן!”  כשחזרתי הביתה עם השלל ביד, ואנחנו מתנפלות, זוללות את השמנת המופלאה ההיא, וכמו חתולים, מלקקות את השמנת מהשפתיים, אמרתי: “מה זה, אבא צריך למות בשביל שנוכל לקבל צנצנת שמנת?” , כמו חייל שרוצה ל”הרוג איזה סבתא”, כדי לזכות בכמה שעות בבית.

למה בעצם הפכה השמנת  למוצר כל כך יקר ונדיר? ראשית, אי אפשר היה לקנות אותה בשום מקום, גם בגלל תקני משרד הבריאות, אלא רק לעשות אותה. שנית, היא באמת מוצר יקר, שדרש הרבה חלב. עם השנים, התחילו להטיל בה דופי, להגיד שיש בה הרבה כולסטרול מסוכן ללב, אח”כ כמות ה”רפתנים” במושב פחתה, אח”כ סגרו את ה”מחלבה”. היו שנים שמישהו המשיך להפעיל את הספרטור בימים מסוימים לטובת הרפתנים, ובסוף זה נגמר.

IMG_20180419_172319_702x1024

כיום, לא צריך שמישהו ימות בשביל צנצנת שמנת. אפרת גבאי, שהיא שכנה וחברה מיום שאני זוכרת את עצמי, ו”גילוי נאות”  אין בי שמץ אובייקטיביות כלפיה, היא לי כאחות,  עושה שמנת מופלאה. לא רק שמנת היא עושה, אלא גבינות נהדרות, רכות וקשות, וגם מעבירה “סדנאות גיבון” ומשתלמת בארץ ובעולם. ביום העצמאות האחרון, היא ערכה פתיחה ל”מקום שלה”, שממוקם, איך לא, ב“רפת הישנה”, שפינתה את מקומה לפני כעשור ל”רפת רובוטית” חדשה. המקום שופץ והותאם לתפקידו החדש. באירוע הנעים, לקראת ערב, אחרי המנגלים, פיארו את השולחנות מגוון מעשי ידיה, וגם שמנת, כזו וכזו. כן, יש שני סוגים, מאפרת קיבלתי את ההסבר המלומד, ואם תבקשו, תקבלו ממנה, בחיוך ידעני, סבלני, מפנק ומיטיב. לאחר שאכלתי לא מעט מהסוג האחד, טעמתי את הסוג השני, ומצאתי את השמנת שזהה לזו של סבתא. למחרת ,כשראיתי את אפרת צועדת  על שביל הכניסה לביתי עם שאריות אוכל מהאירוע, ידעתי מה מחכה לי שם.,צנצנת עם השמנת המופלאה הזו. אחרי שהורדתי “מעשר” נדיב להביא לחברה “עירונית”, כדי שתבין על מה אני מדברת, התיישבתי על הצנצנת. בהתחלה לקחתי בעדינות, עם סכין קלה על פרוסת לחם, מנומסת, אבל מהר מאוד, עברתי לכפית גדולה, חבל על הקלוריות….

_________________

תמונה 1-אי אפשר לצלם צנצנת שמנת מלאה הן מיד מתרוקנות, וזו אחת של אפרת.

תמונה 2-תמונה מארכיון נהלל-ה”מחלבה”. מימין, משאית החלב עם ה”מק” הירוק של אבא. בחזית התמונה, על הטרקטור עם מיכל החלב “סבא מוניה” ארטרכט, שהוא הסבא של אפרת גבאי.

תמונה 3-  הספרטור אצל אפרת, שהוא גרסה מוקטנת מאוד, וצבעונית מאוד  לספרטור שעמד ורקד במחלבה.

תמונה 4- תמונה מארכיון נהלל. עובד המחלבה, אהרון שטוק, עם חם בן-ברק על יד מיכל החלב

תמונה 5 -אפרת וגיורא גבאי,  באירוע פתיחת הרפת המחודשת.

תודה מיוחדת לשרהלה אבידב, מנהלת ארכיון נהלל.

תמונה 6-תמונה שקיבלתי מאפרת גבאי, לאחר פרסום הפוסט, ספרטור בפעולה. רואים את זרם השמנת…

SAMSUNG

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

תמרוק שמעלה ציחקוק-בתשלומים!

רציתי לכתוב שלפני מספר חודשים, ואינני זוכרת בדיוק מתי...אבל האמת, אני זוכרת בדיוק מתי. התשלומים שפרסתי ב"ויזה", מזכירים לי כל חודש את האירוע, ועוד רגע הוא ייעלם מדף ה"ויזה", אבל לא מהזיכרון. לפעמים, כשעושים הוצאה גדולה, או סתם...

תצוגה מקדימה

השני. ח' באלול-גרסת הסרוויז

וכך, עבר חלף לו שבוע , והנה, השני. קשה היה שלא להבחין בשבוע המרגש שעבר עלי, פתיחת הבלוג והתגובות היתה רק חלק ממנו. חגגתי 58, וכן יום נישואים, 35 שנים. כן, באותו יום ממש, צירוף שהיו שנים שחשבתי שאין טוב ממנו, והיו שנים שחשבתי שזו...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

הריצה אחר המצה...בנהלל

כל קהילה והמסורת שלה. גם אנחנו, כאן בקהילת קודש נהלל, שומרי מסורת. מתפלאים? אסביר. כידוע לכל, אנחנו כפר חילוני מתוך בחירה ועיקרון. האבות המייסדים, סבי וחבריו באו מבתים דתיים מאוד, אורתודוכסיים. הם בחרו בחירה מודעת מאוד...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה