הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, אחרי הפרידה מההורים ולקראת בוא הנכדים. פנויה ליזום וליצור. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר... +עוד

יוצרת, כותבת ואוהבת. נמצאת בחלק הטוב של החיים, אחרי הפרידה מההורים ולקראת בוא הנכדים. פנויה ליזום וליצור. משלבת את אהבת העיצוב התפירה והבדים עם אהבת הכתיבה והסיפור, עם הוראה אישית,מתקנת ובונה לתלמידי תיכון, בעיקר בהיסטוריה,שהיא תחום הידע והעניין שלי. ובין לבין רעיה ואם לשלושה במושב נהלל, שהוא ביתי.

עדכונים:

פוסטים: 44

עוקבים: 2

החל מאוגוסט 2017

והפעם, לכבוד “עונת השסקים” פוסט קליל על עצי השסק של חיי, בביתי ובבית הוריי. עם הרבה מתיקות, טעם טוב, ושכנות טובה. מוזמנים גם לקרוא, וגם לקטוף.

24/04/2018

איך אומרים, שסקים? או סשקים?

ברור שזו שאלה רטורית. אתם מניחים שאני יודעת בדיוק איך אומרים. אבל “על הדרך” אני מספרת לכם איך אמרנו בילדותנו. ואני מבטיחה לכם, שאחרי שתעמדו תחת העץ, ותאכלו כמה וכמה שסקים, גם אתם כבר לא תשלטו באיך ממש אומרים… (תנסו..)

אבל למה ממש עכשיו, אני מתעסקת עם שסק?

ראשית, אחרי כל הימים העמוקים העצובים והמשמעותיים, חייבים פוסט שיהיה קצת קליל, מתקתק, מפנק את הלשון החיך והבטן. ומזכיר גם לי, וגם לכם, שאפשר גם בקלילות.

שנית-זה הזמן! השסקים עכשיו בשלים צהובים ומתוקים על העצים, ואם לא נתנפל עליהם הכי מהר שאפשר, הצפרים יעשו זאת.

IMG_20180422_111003_768x1024

זכיתי ובילדותי, היה עץ שסק נפלא צמוד לבית הורי. האמת, היו שניים, משני זנים שונים, אבל אחד מהם היה ממש צמוד למרפסת האחורית, בינה לבין המקלט הקטן. מה שמיד העלה את המנייה החברתית שלי ב”עונה”, כי אי אפשר היה סתם לעבור ברחוב לקטוף ממנו. בכדי להגיע אליו, צריך היה להיות חברים שלי. לעניות דעתי, העץ גם העלה את הערך הנדל”ני של הבית עם מכירתו לאחר מות הורי, אבל תודה לאל שזה כבר מאחוריי.

כל אחר הצהריים, כשהסתיימה המנוחה השקטה והמקודשת, והמבוגרים יצאו לקצור ירק לפרות שברפת, ולהתחיל את ההכנות לחליבת הערב, הילדים יצאו ל”שכונה” לשחק על כביש העיגול שמול הבתים. מרגע שהתחילה “עונת השסק”, כולם היו על העץ. כל שכונה והעץ שלה, אבל אצלנו בשכונה, זה היה העץ המרכזי.

New Doc 2018-04-23_1_832x1024

אמרתי שכאשר התחילה העונה, ולא כשהם התחילו להיות בשלים, ויש הבדל. העונה מתחילה בשנים טובות בפסח, ובשנים פחות טובות ביום העצמאות.  היתה בדיחה על אחד מבני הדור השני, שהיה עיוור צבעים, ולכן לא יכול היה לראות אם הפרי כבר צהוב, אז הוא לחץ קלות על השסקים, כשעוד היו ירוקים כדי לדעת אם הם בשלים, וכך, אחרי שהיה מסובב את כל העץ, היה מוצא “רכים” שנלחצו תחת ידיו החזקות, ולא הבין למה הם חמוצים…

העץ שלנו היה כאמור צמוד לבית, כל כך צמוד, שאפשר היה לעבור מהענפים הגבוהים, ולהתיישב על גג הרעפים של הבית. אתם לא מאמינים? אז תדעו לכם שאחת מאחיותיי עשתה זאת, ומי שמכיר אותנו קצת, יודע שיש רק אחת שיכלה לעשות זאת (ולמען הסר ספק, זו לא אני). אבא שיצא מהבית, נדהם לראות את העוללה בת השלוש יושבת על קצה הגג קוטפת וזוללת שסקים. בדיעבד סיפר שהוא התלבט אם להרעים עליה בקולו, ובכך יש סכנה שתיבהל ותיפול.  לטפס אחריה, ומי שזוכר את כובד משקלו, יודע שהענפים וגם הגג לא היו מחזיקים אותו. או להתחיל בדברי שידול שתרד. לשאלתו העדינה “מה את עושה שם?” הגיעה התשובה במהרה עם סימן השתקה עם היד על הפה, תוך שהיא מסננת בלחש: “אבא, אל תגלה לאף אחד, אבל כאן נמצאים השסקים הכי טובים”. (מה שעובדתית היה נכון)

העץ שלנו לא היה היחיד בכפר,לרוב הבתים היו עצי שסק משלהם, אבל לא כולם היו באותה איכות. היו עצים שלטובת בעלי הבית, היה במעמקי החצר, מה שמנע מ”רעבים מזדמנים” לקטוף אותם. והיו כאלה, שהציבור, ובעיקר הילדים מאוד העריכו, כי העץ היה צמוד לכביש העיגול, ואז ניתן היה “לפלח” בלי לעורר חשדות מיותרים. האמת, היה מקרה אחד לפחות במיתולוגיה המקומית, בו התעורר חשד, אבל נמצא לו פתרון גאוני.

IMG_20180422_111019_768x1024

היה בית אחד, למעשה, הוא היה צריף, מכוסה כולו בשרכים ובמטפסים, וחיה בו אשה מאוד מבוגרת. אני זוכרת שהיו שקראו לה “המכשפה”. אני לא זוכרת שראיתי כישרונות כישוף, כאשר הייתי עוברת בסמטה שירדה צמוד לביתה, בין “מחסן אספקה” לכוון העיגול (כיום הדרך חסומה בחומה נגד הרעש), בדרכי לסבא וסבתא. אבל היא היתה עטופה במטפחת ראש, שלא ראיתי כמותה אצל אף אישה אחרת במושב. היא וגם הצריף היה שונים בנוף המקומי. הצריף מט ליפול גם כשעמד זקוף, ובסופו גולח והורד. לה היו כמה עצי שסק סביב הבית, וכמו שמספרת האגדה, ערב אחד, אחרי שירד החושך, בא מיטב הנוער לקטוף שסקים בחצרה. למרות החשאיות שנרכשה בכל אימוני “א”ש הלילה” וההכנות לסיירת, שהוכיחו עצמם בהמשך, הם הרעישו מעט. הגברת פתחה את החלון וצעקה אל החלל החשוך: “מי זה?”התשובה לא אחרה לבוא, מישהו מבניהם צעק בקול דקיק:  ”זה בסדר, זה אנחנו, הציפורים”. אין ספק שזו התשובה שהיא חיכתה לה. החלון נסגר, הגברת עם המטפחת ההדוקה חזרה לישון, והכרסים התמלאו.

אז ככה היינו מבלות (בשכונה שלי היינו בעיקר בנות)  על העץ, מוצאות את אשכולות הפרי העוד יותר צהובים או כתומים (תלוי בזן), בודקות מה לקחו הציפורים, ומה לנו. קוטפות, מנקות את האבק עם החולצה, ויאללה לפה, ומהר מאוד מתחילות לפלוט החוצה את הגלעינים החומים. לפעמים, היינו מביאות כלי או שקית וממלאות, אחרי השרייה קלה במים מברז סמוך. אין לי מושג איך השיניים או הקיבות שלנו עמדו בזה. כיום, אחרי שלושה שסקים, אני מרגישה שמיציתי.

IMG_20180422_111027_768x1024

זכיתי, וגם בבית ה”חדש” שלי בנהלל (רק 35 שנה) ,יש עץ שסק נפלא. אני לא זוכרת אם זה היה אחד השיקולים ברכישת המשק, או אם חלילה הוסיף לערכה הכספי של הרכישה…אבל גם הוא, נאמן מאוד, חוזר ומתמלא בפרי נפלא כל שנה. למרות שהוא בעומקה של החצר, אני נוהגת להזמין את כל מי שרוצה לבוא ולקטוף ממנו. ביום העצמאות, הזמנו, אני בקבוצת הווטסאפ של נשות הכפר, ובעלי בקבוצה המתחרה והפחות יעילה של הגברים (אין מה לעשות..) , את מי שרוצה שיבוא לקטוף. מיד הגיבה מישהי שבעלה כמה לשסקים, כי העץ שהיה להם נעקר בנסיבות מצערות . כמו “דילרית” טובה, נתתי הנחיות הגעה מדויקות בפרטי, ונעלמתי מהזירה. בהמשך, פגשתי שתי אחיות שכבר לא מתגוררות בכפר, ששאלו אם ההזמנה עוד בתוקף, ואם זה בסדר לקחת איתן שקית למשימה.  שוב, הן קיבלו הנחיות ברורות, עם בקשה צנועה לצנצנת מהריבה שיכינו, והקפדתי לא לשוב עד שתושלם המשימה. למחרת טלפנה מישהי  מחברות המושב ושאלה אם ההזמנה עוד אקטואלית. למרות שהיינו הרחק מגבולות הכפר, האישור ניתן. בקיצור, הבנתם. למרות כל מאמצי, העץ עוד מלא בשסקים ממש טובים,אז אתם ממש מוזמנים, בלי להתחייב להביא לי צנצנת מהריבה שתרקחו (כי אתמול כבר הגיעה אלי צנצנת…). הסולם, ממוקם ממש על ידו, ומותר להשתמש. מטעמי ביטחון אישי, צריך לפנות אלי בפרטי, ולבדוק בדיוק איפה העץ, ומהי דרך הגישה הנכונה. אבל מוזמנים, ומהר!

IMG_20180424_115236_1024x768

אבל לפני שאפרד ממכם, ואלך לאכול לחם עם ריבת שסק של תמי, ו”שמנת נהלל” של אפרת. אתן שתי הערות חשובות.

האחת-ברור שאני יודעת שניתן לקנות שסק בחנות או בשוק. אבל הוא לעולם לא באותו טעם.

השנייה-בפוסט אחר, אכתוב איך מטוס “האנטר” ירדני חלף מעל עץ השסק בחצר הורי במהלך מלחמת ששת הימים, לפני שהתרסק, וריסק, אבל כפי שהבטחתי, כל דבר בעונתו. עכשיו עונת השסקים.

_____________________

בתמונה השנייה, רואים יותר אותי מאשר את העץ המופלא ההוא, שמבצבץ בשמאל התמונה. אבל גם זו היחידה שיש לי, וגם מי שמכיר, וגם מי שלא מכיר, היא תיתן לו את התחושה

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

תמרוק שמעלה ציחקוק-בתשלומים!

רציתי לכתוב שלפני מספר חודשים, ואינני זוכרת בדיוק מתי...אבל האמת, אני זוכרת בדיוק מתי. התשלומים שפרסתי ב"ויזה", מזכירים לי כל חודש את האירוע, ועוד רגע הוא ייעלם מדף ה"ויזה", אבל לא מהזיכרון. לפעמים, כשעושים הוצאה גדולה, או סתם...

תצוגה מקדימה

השני. ח' באלול-גרסת הסרוויז

וכך, עבר חלף לו שבוע , והנה, השני. קשה היה שלא להבחין בשבוע המרגש שעבר עלי, פתיחת הבלוג והתגובות היתה רק חלק ממנו. חגגתי 58, וכן יום נישואים, 35 שנים. כן, באותו יום ממש, צירוף שהיו שנים שחשבתי שאין טוב ממנו, והיו שנים שחשבתי שזו...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

שנה טובה, שנות טובות, או אגרות ברכה?

יום רביעי, זה היום שלי, בו אני משתפת את הבלוג. היום לשמחתי זה יצא  ברגע המיוחד הזה של ערב ראש השנה. הרגע בו מתקדשים בחגיגיות של התחלה חדשה,ומברכים מעומק הלב בהרבה טוב, ומתכוונים לכל מילה. מברכת את כולנו בשנה טובה! ואם ברכת...

תגובות

פורסם לפני 9 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה