הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 86

החל מאוגוסט 2017

סיפור על בעיה לוחצת, תרתי משמע. איך וכיצד עושים פיפי בטיול בחו”ל. או מה הצורך הבסיסי הזה יכול לעולל, בארצות שונות ובשפות שונות על פני שנים שונות.

27/02/2018

אחד הדברים שאומרים לי שוב ושוב מאז שפתחתי את הבלוג, זה שאני לוקחת את הדברים שכולם חווים, ופשוט מספרת אותם. אז הפעם, משהו מיוחד לכבוד פורים. ראשית ו”נהפוך הוא”, במקום לצלם לכם ילדים שלובשים כל מיני תחפושות, אני דווקא מתייחסת לסוג מסוים של התפשטות. ועוד עוסקת  ב”עד לא ידע”, שמעתי פעם ששלפוחית מלאה יכולה לשבש את שיקול הדעת, כמו כוס או שתיים של אלכוהול, אז עכשיו, כדאי לרוקן את השלפוחית, ואז אפשר לצאת לדרך.

חזרנו אמש מחופשה קצרה בחו”ל, בה נתקלנו בבעיה חריפה, או מדויק יותר לומר, בעיה לוחצת. אם נדייק עוד יותר נאמר שפשוט, השלפוחית לוחצת. היא, יש לה דרכים משלה להגיד את שלה במהלך טיול. בדרך כלל, זה עובר בשלום. צריך רק להבין ולהפנים את החוקים והכללים. יש מקומות בהם התור לשירותים מתארך ומתארך, וצריך לדעת להכניס לשיקולי הזמנים, גם את התכנון האופרטיבי של זמן השירותים, ואז, לא נרשם שום לחץ.

IMG_20170913_132142_768x1024

למהדרים, יש גם את עניין הפיפי במטוס. שמעורר שיקולים אסטרטגיים רבים. מתי הולכים ומתי שותים. בעיקר חשוב לתכנן נכון את הזמנים, ושלא יגידו שכבר אי אפשר ללכת, כי אז הנחיתה מקבלת לחץ נוסף משלה.

יש גם את החוקים שהם בדרך כלל בלתי כתובים, אבל מאוד ממומשים, נקנה משהו קטן בבית הקפה או המסעדה, ובתמורה נכנס בנונשלנטיות לשירותים. מאזן נוזלים סביר, שמאפשר גם נזילת מזומנים לכיסו של בעל המקום, וגם את ניהול משק הנוזלים של המטייל. בטיול הזה, זה היה בדמותן של שתי כוסות שוקו חם, שכטעמן הנפלא, לא בא אל פי מעולם, כמותן היתה מזערית כפי שלא ראיתי מעולם, ומחירן גבוה כפי שלא שילמתי מעולם  . אני לא בטוחה שמיקומו של בית הקפה הזה על גדת הדנובה לא נועד אלא כדי ללכוד “תיירות פיפי”, אין לי ספק שכך הוא מעצים את רווחיו.

למרות שלעיתים זו יכולה להיות הוצאה מצטברת במהלך טיול, אני מעדיפה את השיטה הברורה והפשוטה. שיטה קפיטליסטית בעיקרה. לכל דבר יש ערך נקוב, יש יחסי תן וקח. וכלכלת שוק. המקום קובע את הערך הנקוב עבור הטלת מימינו, ואנו משלמים בממוננו, בכדי להטילם. תמורת זה אנחנו מקבלים בנוסף מקום נקי, שמור, לפעמים אפילו חיוך, אם כי זה לא הכרחי, פיסת נייר טואלט, והמגדילים נותנים אפילו נייר חופשי בחינם. יש רק בעיה אחת בשיטה המועדפת הזו (אחרי שתמחרנו את נושא המימון), והיא התזמון.  הפיפי, פתאום בא…התיק עם המזומנים בדיוק לא עלי, ו”הגברת אשר על הפיפי”  לא מבינה אף שפה שהיא לא שפתה, ובעיקר לא את שפתי.

IMG_20180224_141942_1024x633

לפני שאחזור לכלכלה הקומוניסטית, או שרידיה כפי שפגשתי לאחרונה, אספר על אירוע שהתרחש בטורקיה לפני כעשרים שנה. עד היום אני לא בטוחה שהוא לא הסיבה האמיתית להחרפת יחסינו עם מעצמה זו, ובטח להפיכתי ל”פרסונה נון גראטה” או “מבוקשת” באותה מדינה, למרות שישבתי מאוד נמוך, ממש בכריעה . במהלך חופשה משפחתית באנטליה , החלטנו להצפין עם הילדים ליום טיול ב”מעיינות דודן”. מונית מקומית, בעלי יושב ומשוחח עם הנהג בעיקר בתנועות  ידיים, מאכיל ומשקה אותו. החלונות פתוחים לרווחה כי  מזגן זה משהו שלא שמעו עליו, ככיסא בטיחות לתינוק  משמשת אחיזתה האיתנה של אמא בספסל האחורי עם הבנות. היה חם, ממש חם, קרוב לארבעים מעלות.

והמעיינות המדהימים שוצפים קוצפים במפל מרשים.  קול פכפוך המים עשה את שלו, נורא רצינו פיפי, ובסוף גם מצאנו את תאי השירותים. התיק עם הארנק כמובן עם אבא על העגלה של הפעוט, אמא והבנות שועטות בזהירות המתבקשת נוכח מצבן,אל המקום המרשים ביותר באותו האתר. הבנות, שהיו הרבה לפני השרות הצבאי, ראו אלו שירותים יש לשירותים להציע, וויתרו, למרות הלחץ. אמא, שהשרות הצבאי בעקבותיה, לא ויתרה, אחרי הכל, אומנו להכל, וחלק מתאי השירותים שפגשנו בצבא, היו עוד מתקופת התורכים.  בכניסה לאותם שירותים, ישבה על במה מוגבהת ותחומה גברת תורכייה.  היא שם, לא לשם שמיים, היא רוצה את שלה, ואני מנסה להסביר לה בתורכית שלי, כי אנגלית זה לא משהו שהיא יודעת, שקודם פיפי, ואחר כך אני מוכנה אפילו לקחת משכנתא בשביל זה. המשא ומתן לא צלח, והלחץ גבר, ובעודה מתמקחת במקביל עם גברת אחרת, בשפה אחרת,  חמקתי אל התא. היא צועקת מבעד לדלת הסגורה, ואני מפגינה דבקות במטרה. יצאתי בידיעה ברורה, שעכשיו משהוקל לי, אני יכולה להתמודד עם כל דבר, וניסיתי להסביר לה, שאני הולכת עכשיו להביא את הכסף מתוך הארנק שמונח בתוך התיק שתלוי על הידית של העגלה של הילד, שמסיע הבעל בדרך החוצה מהאתר…כשהאנגלית לא נקלטה, עברתי לעברית, חשבתי שאולי ככה אשמע או אראה יותר משכנעת. אבל כלום, היא בתורכית גועשת ומניפה ידיים, ואני מבינה שכדי לא להגיע לקרב מהלומות, אני חייבת לשפר עמדות לאחור, לצאת במהירות, ולהגיע מהר לתיק. אספתי את הבנות שחיכו בחוץ, ודהרתי. ואז, כשהגעתי לתיק עשיתי שיקול קר, למרות שבחוץ היה ממש חם. הבנתי שלחזור ללוע הארי, עם כסף, יותר מסוכן מאשר להעלם. אבל, אני בחורה עם מצפון. בדרך חזרה לעיר, שמענו מדי פעם סירנה כזו או אחרת, ואני אומרת למשפחה: ” הנה, עלו עלי, כל משטרות תורכיה בעקבותיי”, וליתר ביטחון, מכופפת איתי את כל יושבי הספסל האחורי. ברור היה לי שזה עניין של זמן, ואני נלכדת. למחרת היום, כשעלינו למטוס בדרכנו ארצה, נשמתי בהקלה רבה, ניצלתי!  מספר שנים לאחר מכן, נסענו לסופשבוע בתורכיה עם העבודה של בעלי ועל חשבונה. כשהפקיד בביקורת הגבולות העביר את עינו הבוחנת בין הדרכון לפניי, אני לוחשת לבעלי: “הנה, עלו עלי, אני מופיעה ברשימות השחורות, עוד רגע זה מגיע, תתכונן”.

IMG-20180223-WA0008_576x1024

הפעם, טיילנו לבד, בלי ילדים או עגלות. הגענו עם אוטובוס התיירים לנקודת השיא של הנוף, סביבנו שלג קל, וקר. עצירה של עשר דקות כדי שאפשר יהיה לצלם את הנוף המרהיב. רק שבאותו רגע, לא ניתן היה לראות הרבה מהנוף בגלל הערפל והשלג. מה שכן היה שם, זו בקתה קטנה, ירוקה, ממש כמו הבית של עמי ותמי באגדות הילדים, לא רק ציורית, אלא יעילה וחמימה. ניחשתם נכון, שירותים. וניחשתם שוב נכון, גם הפעם, התפרקתי מתיקי עם הארנק, ורציתי להיכנס. בפתח ישבה ה”קומיסרית של הפיפי”. למרות שבמדינה זו, הסתיים השלטון הקומניסטי, היא משמשת הוכחה חיה לעברה הסובייטי של העיר, או שנשארה כתא פעיל ליום פקודה. כדי להימנע מתקרית בינלאומית נוספת, יצאתי ורצתי אחרי בעלי, לוקחת את הסכום הנדרש, תוך תהייה  איך המדינה הקומוניסטית הזו, אימצה פרקטיקה קפיטליסטית לחלוטין. מסתבר שאינני היחידה שנקלעת לעיתים לבעיה מעין זו. נהפוך הוא, מאז הבלוג אני מבינה שאני פשוט מספרת, מה שגם אחרים חווים. אבל ההונגריה הזו, שאינני יודעת, וגם לא העמדתי בניסיון את הבנתה בשפות,  שואגת בחללה של הבקתה הירוקה, מול מישהי שמתפתלת בלחץ מולה,  את מה שכנראה שאגה התורכייה ההיא בשפה המובנת רק לה :  “נו פיי, נו פיפי!”  כל כך פשוט כשהכללים ברורים, ככה זה אצל הסובייטים.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

כך חולפת תהילת עולם (משטחי הכותנה)

אקדים ואומר שלפוסט הזה, קדמה עבודת תחקיר מעמיקה, כל כך מעמיקה היתה, וכללה צילום, לימוד ותיעוד, ואולי טרם הגיעה אל קיצה. אך לו הייתי מתמהמת עוד רגע בפרסומו של הפוסט, כבר היה הופך ללא רלוונטי. אתם יודעים, שנת בחירות, עוד רגע הן...

תצוגה מקדימה

הורגת עציצים מפלסטיק

לפני הרבה שנים, היתה תכנית טלוויזיה שנקראה "זה הסוד שלי". חוץ מאורי זהר המנחה , ועשרים שאלות בארבע דקות, מרגע הישמע הגונג, היה סרטון מסכם לכל בעל סוד, בו היה חושף את סיפורו ומשתף בסודו. לו הייתי מוזמנת לתוכנית כזו, הייתי...

תצוגה מקדימה

שוויון בנטל

בשבוע שעבר, בתי האהובה והיפה, השנייה שבהן, חגגה יום הולדת שלושים. אתם יודעים, חגיגות, ארוחות, בלונים, וזמן להרהורים וסיפורים. כשהריתי אותה, התרחש אירוע נוסף,  לא פחות...

תגובות

פורסם לפני 7 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה