הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 91

החל מאוגוסט 2017

סיפור על חתולה ג’ינג’ית שדופה ותמימה למראה, שמתגלה כלוחמת אימתנית. נלחמת בעיקר בדלתות וחלונות מרשת, וגם באנשים שמנסים להתגונן מאחריהן. וכל הקרב הזה מתחולל באווירה הפסטורלית של מושב נהלל, ומעלה ערכים כמו דו-קיום, סטטוס-קוו ועזרה הדדית.

16/01/2018

בימים האחרונים כשאני שומעת שמדברים על נהלל במהדורת החדשות ברדיו, בגלל עוד עגלה שהתגלתה כנגועה בכלבת, הסיפור שאני הולכת לספר לכם יכול להיות לא מצחיק בכלל. אותי הוא לא הצחיק מלכתחילה, למרות שכמו שאספר אותו, הוא בטח יצחיק אתכם. הרגעים היחידים שהצחיקו אותי בו, היו הרגעים שהתבוננתי על עצמי מהצד, בתוך הסיטואציה, וזה מצחיק מאוד.

אהבתי לחתולים היא משפט שבעצם אמירתו כבר יש אי דיוק . אינני אוהבת חתולים, בכלל לא!  יחד עם זה, למדנו לחיות בדו-קיום, כל עוד הם אינם עוברים את הגבולות, וממלאים את תפקידם, זאת אומרת נותנים לי את התחושה שאם יהיו עכברים בחצר הם יטפלו בהם, הם בבחינת נסבלים. לעיתים אפילו נחמד לי להתבונן בהם מבעד לחלון, מסתכלת כאנתרופולוגית על משחקיהם והתנהלותם. אבל זאת, הג’ינג’ית הזאת, הגזימה.

זה התחיל בקטנה. מידי פעם על חלון המטבח, מעל הכיור, מיאו פה, מיאו שם. אחר כך, עברה לשלב הבא. יש בסלון דלת הזזה רחבה, חלקה רשת, שמכניסה אויר ואוירה הביתה. לעיתים אני נוהגת לנמנם בצהרים על הספה בסלון, וככה היא, זאת אומרת הג’ינג’ית, מופיעה לי מצידה החיצוני של הדלת , פותחת אותה קלות עם כף רגלה , ונשארת לעמוד בחוץ, כאילו שואלת בהתרסה “נו, מה תעשי לי?”

IMG_20180115_132707_1024x1021

ככה אמרתי לעצמי, בסדר, כאשר אני הולכת לנוח, אסגור את דלת הזכוכית. אמנם קצת חם ואין אויר, אבל מה לא עושים בשביל דו קיום, מאוד חשוב לא להפר את הסטטוס –קוו, מקסימום אפעיל מזגן.  כשקמתי, בעודי מנומנמת, אני רואה אותה, את הג’ינג’ית,  עומדת בתוך הסלון, בצדה הפנימי והזכוכיתי של הדלת, שאני יודעת בביטחון שסגרתי. שאגתי עליה “תסתלקי מכאן!” להפתעתי הרבה אחרי רגע , גיליתי שהיא אכן הסתלקה. ידעתי שאני כבר ערה לחלוטין, והדלת נראתה שלמה מאי פעם. סריקה קצרה מהירה ומהוססת בבית גילתה שהג’ינג’ית  אכן בחוץ, צועדות מעדנות בחצר. אחרי סריקה מעמיקה ויסודית , גיליתי שהרשת של חלון חדר השינה שלי פתוחה, ויש גם עקבות חתוליים על הפוך. הבנתי שמעתה, יש להגביר את אמצעי האבטחה, כשאני הולכת לנוח, צריך לסגור את כל החלונות בבית. הכל טוב ויפה, אבל נעשה קצת מחניק חם ומקומם.

בצר לי, פניתי לשכנתי, שהיא חובבת חתולים, ובדקתי בעדינות אם החתולה קשורה אליה. הסתבר לי, שלא רק שאינה שלה, אלא ממררת גם את חייה. גם שם, פותחת חלונות ודלתות רשת כרצונה. לאחר שיחתנו, החלטתי לשים את נפשי בכפי, ולעשות מעשה. הטלתי את כל המוניטין שלי כאשה מיושבת בדעתה על כפות המאזניים. אמרתי לשכנה שאכתוב בעדינות בקבוצת הווטסאפ של נשות המושב, לא הרבה זמן לאחר ייסודה, ואשאל של מי היא.  אמנם המשפט המקומי הידוע הוא “ילד, של מי אתה?”, אבל זה בטח יתפוס גם לגבי חתולה.  מקלידה אט אט, כותבת וחושבת, הנה, מילא הוותיקות שמכירות אותי יחשבו שמשהו לא בסדר. בנות גילי, ימצאו עוד משהו לאחוז נגדי. אבל כל צעירות הכפר, שאפילו עוד לא מכירות אותי…לאן אוליך את החרפה הזו. לשמחתי הרבה כמו כובסות בכפר נידח על יד הנהר, התפתחה לה בקבוצה שיחת נשים ערה. רוב הכותבות היו נשות השכונה. שנים שלא ניהלנו שיחה כזו, אם בכלל. זו הציעה לשפוך עליה מים, זה מרחיק אותה. זו אמרה שאצלם היא מכונה ה”שודדת”. אחרת אמרה שהיא בודקת לה את טיב השניצלים בלילות. עוד אחת  סיפרה שהיא אוכלת ומרוקנת את קערת הבונזו של הכלב. לא רק שסוכם שלא איבדתי את זה, סוכם שהיא כנראה “שודדת סידרתית” מאומנת, מיומנת ומתוחכמת. צרת רבים, נחמת טיפשים, ובכל זאת, אחווה שכונתית כזו לא חוויתי מעולם. חשתי שנשות השכונות האחרות אולי לא ממש מבינות, אבל התמודדנו, כוחנו באחדותנו…

לא ההיא...אבל חתולה. צילום של מרינה פורמן לוי

לא ההיא…אבל חתולה. צילום של מרינה פורמן לוי

לילה אחד, שותפי למיטה ולחיים, קם כדי לראות משחק כדורסל מהמולדת הרחוקה. גם בזה הושג דו קיום. הוא מודיע לי שיהיה משחק בלילה וקם בשקט לראות אותו, ואני ממשיכה לישון חזק.  כשמסתיים המשחק, הוא חוזר בשקט למיטה, אני שואלת אם ניצחנו או הפסדנו, לא ממש מחכה לתשובה, ונרדמת שוב. אין כמו סטטוס-קוו לחיים משותפים. אך הלילה הזה, היה שונה. אתחיל דווקא מנקודת המבט שלו, או ליתר דיוק מזווית הראייה. הוא הציץ מהסלון לכוון המטבח, ושפשף את עיניו בתדהמה, כי ראה חתולה ג’ינג’ית מתנהלת כבתוך ביתה, בתוך ביתו, על השיש במטבח. מנקודת המבט שלי, זה נראה, נשמע והרגיש מעט אחרת. התעוררתי למשמע דהרות וגם קולות צעקה במסדרון. חשבתי שהוא, טיפוס שקט בדרך כלל, ומכבד הסכמים, החליט דווקא עכשיו להניס עדר פילים. אבל לא היה זה פיל, זאת היתה הג’ינג’ית הכל יכולה. היא רצה היישר למיטתי , ולמזלי או למזלה, דילגה על הצד הריק של המיטה, כמו טובי המתמודדים  באולימפידה.  ספירנט לאורך כל המסדרון והחדר, קפיצה משלושת על מיטתי, זינוק נמרי על גב המיטה, משם לשפת החלון, פתיחה אלגנטית של הרשת וזינוק החוצה.

אמרתי לכם, לא מצחיק בכלל….עם אור ראשון, נעשו שני מעשים. האחד, השגנו מלכודת לחתולי פרא, מיקמנו אותה תחת חלון החדר שינה, עם שימורי טונה טריים ומתחדשים, אבל היא חכמה, שבועיים לא קרה כלום …. השני היה התקנת והפעלת “האמצעים המיוחדים”, לייסטים על מסילת הרשת, שלא יאפשרו את הזזתה. אני למדתי לחיות עם זה בשלום, העוזרת קצת פחות, מפריע לה לנקות כרצונה. מאז החתולה נעלמה לה מחצר ביתנו, אבל האמצעים המיוחדים נשארו, ליתר ביטחון.

"האמצעים המיוחדים"

“האמצעים המיוחדים”

אתם יודעים, הכדור עגול, לדרבי חוקים משלו, גם נהלל עגולה ,וככה יום אחד התחילו קולות דומים ומהוססים  בקבוצת הווטסאפ מצד אחר של העיגול. החתולה לא פרייארית, אבל גם אנחנו לא . מיד שיתפנו בכל הידע הרלוונטי שנצבר, כולל צילומים ומיתקונים. עזרה הדדית במיטבה, בלי לרשום פטנט.

לעניות דעתי, הג’ינג’ית  טרם אמרה את המילה האחרונה, אולי היא אורבת לתנים בשדות והיא תמגר את הכלבת, ואולי מחכה לבתים בעיגול החדש….

ואחרי כל הסיפור שלי, אני מצטנעת ומספרת לכם שיש סיפור אחר בכפר שנלחש מפה לאוזן, שכולל זוג מכובד, חתולה גי’נג’ית, לילה שחור אחד, וכמעט שימוש בנשק קר ובנשק חם. אבל אני מספרת רק על הסודות שלי.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

זה רק אני וה"רנו 4" שלי.

 מי שמחייך כבר למקרא הכותרת, או שהיא מצליחה להכניס אותו פנימה, הוא כנראה  משכבת גיל מסוימת,  דיי קרובה לשלי. אבל בכל זאת לטובת ה"צעירים" שבחבורה. היתה פעם מכונית  כזו שנקראה  "רנו 4", לא סתם אוטו, אלא רכבם של רבי סרנים בצה"ל....

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

חולצת חג!

אלו מקוראיי שהם מנהלל, מיד מבינים על איזה חג מדובר, ומן הסתם, קיבלו את ההחלטה להמשיך ולקרוא. אלו שלא מנהלל, מסתקרנים לדעת על איזה חג היא מדברת, כשחג "החופש הגדול" טרם נסתיים, והחגים, נראים בקצה האופק, אבל עוד לא, ואני מקווה...

תצוגה מקדימה

האביר על הסוסיתא הלבנה

בואו נדייק כבר על ההתחלה, זו לא היתה "סוסיתא", אלא "רום כרמל", אבל זה הסתדר לי יפה עם הכותרת. ואם נמשיך לדייק, הוא לא ממש היה אביר, אלא סתם בחור רגיל, אמנם נחמד וחביב. אבל בואו נניח להם לרגע עד שיגיעו לליבו של הסיפור, אחרי הכל, הם...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה