הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 156

החל מאוגוסט 2017

סיפור על קפיצה קטנה ברכבת העמק לעיר התחתית בחיפה, בערב חג המולד, לבילוי שהביא ניחוח נפלא של חו”ל, עם קפה בארומה ישראלית, והרהורים על “רב תרבותיות” ואהבת חינם.

02/01/2018

ביום שני שעבר, ערב הכריסמס, נסענו לקראת ערב לחיפה. לא נסענו בצורה השיגרתית, עם האוטו, שהרי מדובר בנסיעה חגיגית, לא חג “שלנו”, אבל חג. נסענו מהלך כמה דקות באוטו לכפר ברוך, החנינו את האוטו במגרש החניה הנרחב כמו לפני הרפתקה גדולה, ומשם עלינו בריצה והתרווחנו על “רכבת העמק”, לא של העותמאנים, החדשה. לאחר נסיעה לא ארוכה, ירדנו ב”תחנת השמונה” בואך העיר התחתית והמושבה הגרמנית . עד כאן, לא היינו מקוריים,  במהלך כל השבוע של חג החנוכה אנשים העלו לפייסבוק תמונות מהבילוי ב”חג של החגים” בעיר למטה.

IMG_20171225_173236_768x1024

רק בעוד כולם פנויים לחגוג, אני עבדתי המון במהלך אותו שבוע, ובעיקר בשעות הערב. מדלגת מיום עבודה נמרץ, להדלקת נרות כזו או אחרת. לפרנסתי אני מלמדת באופן פרטי היסטוריה. במהלך כל שבוע החנוכה ישבתי שעות ארוכות רבות ויעילות עם תלמידים פרטיים שהתכוננו במרץ לקראת בחינות המתכונת, לקראת בחינות הבגרות מועד חורף בהיסטוריה, שיתקיימו השבוע. תלמידים שהמורים שלהם לא רצו, או לא יכלו ,או לא הצליחו, או לא הספיקו ללמד אותם את הפרק האחרון לבגרות, מה שמכונה  ”הסוגיות”. אחת הסוגיות שקשה לילדים לעיכול היא “מכור היתוך לרב תרבותיות” כהמשך להבנת גלי העלייה וקליטתם בשנות החמישים והשישים, וארועי ואדי סאליב. כך מצאתי את עצמי במהלך כל אותו שבוע (כי רבים באים לבקש עזרה ברגע האחרון..) מסבירה מספרת ונותנת דוגמאות על מה היא מדיניות כור ההיתוך שהנהיג בן-גוריון. מה היה הרציונאל שעמד מאחוריה, מדוע נכשלה, מה יצרה, וכיצד נוצרה הרב-תרבותיות . עם שלל דוגמאות, כדי שיוכלו להדגים גם בבחינה. תמיד אני משתדלת לתת דוגמאות מאוד קרובות, כי גם ככה הזיכרון (שלהם) עמוס. ליתר ביטחון, שמה על השולחן תמיד כלי עם שוקולדים, גיליתי שזה תמיד עוזר, ויש תלמידים שזה אפילו קריטי. השוקולדים על שולחני הם גמדי שוקולד מוזהבים, ומטבעות זהב, שקניתי בנצרת עילית, בחנות, שהביקור בה, כולל מוסיקת הרקע, היה כמו ביקור בעיר נוצרית חוגגת.

IMG_20171130_143109_768x1024

היה לי קל לדבר על העלייה מברית המועצות לשעבר, חבריהם לכיתה ולשכבה,  שכיום אינה משנה את שמותיה הפרטיים, בכל כיתה יש באופן הכי טבעי יוליה, מריה או סאשה.  זאת בניגוד לעליה של שנות ה-70, בה רבים מחבריי לכיתה בחטיבת הביניים ובתיכון שבאו מארצות רחוקות, המירו שמות זרים יפים מצלצלים ובעלי משמעות, לשמות ישראליים די מקראיים ,גלותיים ,ונדושים, כי ככה נהיים ישראליים. הזכרתי גם את התלמידים שאני מלווה בבית הספר בשנים האחרונות, שמתרגשים לקראת ה”נובוגוד”-חג תחילת השנה, שהוא בהחלט חג אזרחי, ולא דתי. בית הספר מאפשר להם לחגוג בדרכם , נותן להם יום חופש למחרת. נגמרה ההיסטריה. נזכרתי, ולא סיפרתי להם איך בשנות התיכון שלנו, כל שנה, לקראת הסילבסטר, אותו היו חוגגים חלק מחבריי בני הקיבוצים עם המתנדבים בקיבוצים בשמחה רבה. היה נכנס לכיתה מנהל בית הספר, ובטון רציני וחמור, השמור לראש השנה האזרחי וגילוי מורים מתחזים, מסביר לנו עד כמה החג הזה אינו חגנו, וסילבסטר לא עלינו, קרא לשנאת ישראל והשמדת יהודים. (מה שמיד מתקשר לנושא…) ואל לנו לחגוג איתם.

אז באותו יום שני, בבוקר נבחנו תלמידיי בבחינת המתכונת, והיות שאני עשיתי את חלקי בגבורה במהלך אותו שבוע, לקחתי יום חופש, שהסתיים כאמור בשוטטות נעימה בין ובתוך החוגגים במושבה הגרמנית. איזה כיף היה. ממש “באנו חושך לגרש” בין נוצרים צוהלים, מוסלמים מבלים, והרבה יהודים, וכולם ישראלים, שבאו ליהנות מהאור והשמחה של החג, וכל זאת בצל ולאור המקדש הבאהי.

נזכרתי שלפני מספר שנים, נסענו עם ילדינו לשבועיים לארה”ב, ובכדי לנצל את החופש מבית הספר, עשינו זאת בחנוכה-כריסמס-סילבסטר-או כמו שפשוט אומרים בארה”ב “חגים שמחים”.  לפני הנסיעה חששתי להפסיד את חנוכה בארץ, כי זה חג שהוא כל כך- “שלנו”. להפתעתי גיליתי, שאם לחגוג חנוכה באמת , אז ניו יורק זה המקום. כאשר נהג הכרכרה הרתומה לסוס בסנטראל פארק מסביר לנו באדיקות של חסיד חב”ד שכאן מוצבת ה”מנורה” הגדולה בעולם. בכל קניון ופינת רחוב מונחים לצד הסמלים הנוצריים סביבונים נרות וחנוכיות, וכמות כרטיסי הברכה המעוצבים לקראת חנוכה אין סופיים. ובמסעדה פשוטה הזמנתי מרק “מצה בול”, וקיבלתי קינדאלך אמיתיים של פסח, בתוך מרק עוף עם אטריות בחנוכה…

New Doc 2018-01-02_1

זכינו לבקר גם בלוס אנגלס ופגשנו משפחה חמה ואוהבת. את הנר השישי הדלקנו אצל אחות של סבתא, ובעלה. קיבלנו מתנות חנוכה כמיטב המסורת, ויצאנו כמסורת הנהוגה שם, למסעדה סינית. כל כך פשוט. היהודים יוצאים בערב הכריסמס לתור אחרי מסעדות סיניות. במסעדה היתה אוירה של ליל הסדר כמעט, רק בלי החזרת, ההגדה, ועם מקלות סיניים, שהדוד שקד בסבלנות ובנחת של ארוחת חג משפחתית ,ללמד את ילדיי כיצד אוכלים בהם.

New Doc 2018-01-02_2

אז מסתבר שאני לא רק נאה דורשת, אלא גם נאה מקיימת. ממש “רב תרבותיות יישומית” מהרגע שיצאנו מהבית עד הרגע ששבנו אליו, עברו שלוש שעות שטופות אור וחום בערב קר וחשוך. כולל קפה ומאפה ב”ארומה”, שבניגוד לחו”ל, היו בדיוק כמו שאני אוהבת.

IMG_20171225_173759_768x1024

הלוואי שנדע כולנו להתמלא תמיד באור הטוב והשמחה של החגים של כולם, מבלי חלילה לאבד את עצמנו. העולם רק ייראה יותר טוב, תאמינו לי.

אז “חגים שמחים” לכולם, ובהצלחה רבה לכל נבחני ההיסטוריה במועד חורף בשבוע הבא.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

Thumbnail

תחת עץ התות

שלמה ארצי שר באחד משיריו "וביחד נזדקן תחת עץ התות", ואני רוצה לספר לכם על עץ התות שלנו, הצעיר לנצח, ועלינו, שקצת מזדקנים. לפני שלושים וחמש שנה רכשנו את המשק שלנו בנהלל. פעולה שהתאפשרה בזכותם של שני סבים שהרחיקו ראות, ומיהרו...

Thumbnail

יותר מזה אנחנו לא צריכים.....

 הנחישות מסתבר היא תכונת אופי מרכזית במשפחתנו, גם אם לא תמיד ההעברות הן גנטיות. אודה ולא אבוש, אני מאוד אוהבת את שלמה ארצי. שיריו ומופעיו מסבים לי הנאה ושמחה רבה. לשמחתי, בשכבת הגיל שלי במשפחה, אני לא לבד באהבה זו, אנחנו...

Thumbnail

סבתא סורגת(סיפור לימי קורונה)

במשך השנתיים וחצי בהן אני כותבת אחת לשבוע את הפוסט שלי, לא ויתרתי אף פעם, לא לעצמי, ולא לכם, קוראיי. אלו מכם שמכירים אותי אישית, כאשר אנחנו נפגשים באקראי, ואתם לא מוכנים, וכפי הנראה זוכרים לי את עברי ה"מורתי", מיד אומרים לי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים