הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 156

החל מאוגוסט 2017

הביטוי המוכר לכולנו הוא על עכברים הבורחים מספינה טובעת. הפעם הסיפור הוא על עכבר, וגם על בריחה. אבל אין בו ספינה ואפילו לא צוללת, אלא בסיס הדרכה במרכז הארץ וצוערת טבעונית רעבה.

14/07/2020

רבים מכם, קוראיי, מכירים את הסיפור על “עכבר הכפר” ועל “עכבר העיר”. הפעם הסיפור הוא על עכבר מסוג אחר, “עכבר הבה”ד”. מי מכם שהיה בצבא, ולו לרגע, מכיר בוודאי את אותו זן מיוחד של עכברים, עכברי הבה”ד. ולמי מכם קוראיי, שחלילה לא מכיר או לא זוכר את המושג “בה”ד”-הרי הוא הקיצור הצה”לי ל”בסיס הדרכה”. אני חושבת שבכל בסיסי ההדרכה של אזור צריפין, ששימשו במהלך שנים רבות כ”עיר הבה”דים” ,עד שהתיישרו לאור חזונו של דוד בן-גוריון, וירדו להגשמה ולהפרחת השממה בדרום הארץ, התפתח תת-זן עכברי נבדל ונפרד בתוך משפחת העכברים הצבאית. נראה לי שאפילו ניתן לכנות אותו “עכברי סרפנד”, כמו שהקפידו בני דורו של אבי לכנות את המקום, גם שנים רבות אחרי שפרצה המדינה.

למרות שעכברים אלו, כמו המבנים המטים ליפול היו ירושה עוד מימי הצבא הבריטי, והתפתחו בתוך הבסיסים, אני מניחה שהיו להם גם כמה השפעות עירוניות, כי לך תדע, אם חלק מאותם עכברים, כמו חלק מהחניכים, גם מהקורסים המתקדמים, שאת חלקם אני מכירה באופן אישי, חמקו  מבעד לפירצות בגדרות, והתגנבו בלילות לערים הקרובות, או למזללת הבשר בתחנת הדלק הסמוכה כדי לשפר את “לוח המזון”.  אבל כמו אצל בני- האדם, או החניכים, מרבית עכברי הבה”ד היו קונפורמיסטים, ונהגו על פי הכללים, הפקודות, ועל פי המצופה מהם.

היות שההכרות שלי עם אחד מאותם בה”דים, “בה”ד “7  היתה אינטימית יותר והתמשכה לאורך תקופה ארוכה, וכללה לא רק את החודשיים של הכשרה הבסיסית כאלחוטנית הלומת בקו”ם ב”ענף רדיו”, אלא גם “השלמה חיילית” ארוכה שנמשכה חמישה חודשים ב”ענף מפקדים”. אני נוטה לומר שבבה”ד הספציפי הזה, אולי כי היה ממוקם לבדו מצידו השני של הכביש, אולי בשל הקרינה שנפלטה מהאנטנות המזדקרות, וממכשירי הקשר השונים והמגוונים ששידרו בו, ואולי בשל איכותם האנושית המיוחדת של חניכיו ומפקדיו שהקרינה גם על עכבריו, התפתח בבסיס תת- זן נבון ועמיד במיוחד.

ואיך אני מגיעה למסקנות הגורפות הללו? מידע אישי כמובן.

היה עכבר אחד שנהג לבקר בשעות הקטנות של לילה בחדר בו התגוררתי במגורי הצוערות. אולי היו לו עוד כמה חברים שחגגו איתו, כי לא אחת נשמעו רחשים ולחשושים אופייניים מבעד לקירות הקרטון של החדר הקטן, אבל היינו כל-כך עייפות  במעט השעות שכן היו לנו לנמנם על מיטותינו, שלא דיקדקנו בפרטים. אבל בבקרים במהלך ההכנות למסדר בוקר, מצאנו סימני גרוד ונוכחות של עכבר אחד לפחות, אולי היה זה האמיץ שבם, או ה”חניך התורן”, על שאריות האוכל שהשארנו במקרה על השולחן הקטן שבמרכז החדר.

היה עוד עכבר אחד, שכבר הזכרתי בעבר באחד מסיפורי, שבא לערוך לי ביקור לילי במקלחת שהוקצתה לנו, הצוערות, בפינה אפילה ומרוחקת בבסיס. אני לא ממש מבינה למה התעקש לבוא לבקר, מים חמים אני לא זוכרת שהיו שם. אני כן זוכרת שהלכתי להתקלח לבד בשעה לילה מאוחרת, סגרתי את הדלת מבפנים עם מנעול התליה והתארגנתי למקלחת חפוזה. אז הוא פרץ לו מאחד החורים בקיר, בריצה לאורך המקלחת. היות שהייתי כבר “פרח קצונה”, ולא חניכה קלת דעת מקורס יסוד, הפעלתי שיקול דעת “קציני”, ולא צרחתי בבהלה. לא כי הפסקתי לפחד מעכברים, אלא כי לא ידעתי איזה טיפוס מפוקפק עשוי לשמוע את זעקותיי הרמות, ולהגיח חלילה מתוך החושך השחור אל חלל המקלחת.

IMG-20200429-WA0049_1024x762

אבל כל אלו היו זוטות, וסיפורים של מה בכך, לעומת “עכבר הבה”ד” הנועז, שכפי שתבינו בהמשך, ניסה לתקוף כיתת צוערים שלמה. אם כי,נותרו כמה שאלות פתוחות בחלל האויר, ראשית, האם אכן היה זה “עכבר בה”ד”?  שכן כל בר-דעת ידע שלא רחוק היום בו יהפכו הצוערים למפקדים, וכדאי לתפוס איתם יחסים טובים מבעוד מועד. תובנה שרס”ר הבסיס למשל, אימץ ככל שהתקדמנו על ציר הזמן אל עבר הדרגה הנכספת . ואם אכן היה זה עכבר בה”ד ,ובכל זאת חשב לתקוף את הצוערים, האם ניסה לאותת להם מי הם מפקדיו הבלתי מעורערים של הבסיס באמת?  או שחלילה היה זה “עכבר כפר נהללי”, שזה כידוע זן מיוחד של עכברים, שגם הוא קיבל את אופיו מבני כפרו, שמצטיינים בחוסנם, אומץ ליבם, בכישוריהם הצבאיים, ובעלייתם בסולם הדרגות עד לצמרת הפיקוד.

IMG-20161114-WA0005

בתקופה שקדמה לגיוסי לצבא, אחז בי רעיון, שהיה נכון כנראה לאותה עת, והפכתי מסתם “צמחונית” ל”טבעונית”. חוץ מתוספת זעומה למשכורתי הצבאית, קיבלתי אישור כניסה למטבח הבסיס, כדי לאסוף בו מה שאני כן יכולה לאכול, מהמקרר או מהארגזים הפזורים על רצפתו. היו פריטי מזון שהייתי מביאה איתי מהבית, אבל היות שהיינו יוצאים אחת לשבועיים, האספקה היתה מסתיימת, ופעמים רבות, הבטן היתה מעט מקרקרת. אימי ז”ל, שחיפשה דרך לתמוך בי באותה תקופת הכשרה לא קלה, הקפידה לרכוש עבורי “לחם חי” ,כשהיה מגיע אחת לשבוע לצרכניית המושב, להכניס אותו לחבילת קרטון חומה, להוסיף מכתב ומעט תפוחי עץ ופירות עמידים אחרים, ולשלוח לי.

כאן אני צריכה לספר לקוראיי הצעירים שתוהים אם הלחם הגיע לקראת סוף הקורס, או לטקס הסיום, שבימים ההם דואר ישראל היה מהיר ואמין. חבילות לחיילים הגיעו מהיום למחר, ועלות משלוחם היתה זולה.

IMG-20200510-WA0064_1024x768

בקיצור, קבוצת הצוערים עמלה שעות רבות בחדר הכיתה, על הכנת עוד אחד מהתרגילים, שנשאו שמות נשיים ורכים כמו: ” צביה” או “ורדה”, אבל היו די קשוחים. כמות “פקודות התרגיל” שכתבתי, או “מרשמי הקשר” שציירתי, שרועה על רצפת החדר על גבי בריסטולים עטופים ביריעות ניילון, ששופשפו היטב קודם עם פלנלית טבולה בבנזין צבוע אדום והריחו בהתאם היתה אינסופית. וה”חניך התורן” הפליט פתאום לעברי: “אוי, מירב, הגיעה לך היום חבילה ” שמחה שאלתי אותו: “אז איפה היא?” חולמת על כל הדברים הטובים שמחכים לי בתוכה. “היא במחסן הקורסי שלנו” השיב.” הנחתי אותה שם, בהמשך הערב אביא לך אותה” וכך היה. הוא הביא לי את החבילה התמימה לכאורה, שהונחה אחר כבוד על אחד השולחנות שבמרכז החדר. לא נשמעו קולות מוזרים, ולא נרשמו אירועים מיוחדים, ניגשתי לעבר החבילה כדי לפתוח אותה, שלחתי את ידי הנרגשת לקראתה,  והנה, קפץ לו מתוכה עכבר, דילג אל השולחן, קפץ ממנו אל הכיסא והתחיל להתרוצץ לו ברחבי הכיתה.

סיפרתי לכם כבר כמה פעמים, ויעידו על כך חברי לקורס, ואולי אפילו המפקדים, היו מקרים מעטים במהלך הקורס בהם ניצלתי את עובדת היותי אישה. כאן, זו אפילו לא היתה מניפולציה נשית מודעת או מתוכננת מראש, פשוט קפצתי על הכיסא הקרוב, ממנו, עליתי על השולחן, והתחלתי לצרוח.

אני לא זוכרת כמה סיבובים עשה העכבר המבוהל לאורך קירות החדר, מנסה לחמוק אל דלת הכניסה. אני גם לא זוכרת איך ומתי הבינו כל האחרים בחדר מה בדיוק מתרחש. אני בטוחה שהיו כמה שהפגינו “קצינות” ודלקו אחריו ברחבי הבסיס. אני לא זוכרת מה עלה בגורלו בסופו של דבר. אני כן זוכרת שלקחתי רעבה ומאוכזבת את החבילה המחוללת והשלכתי אותה בעצב אל פח האשפה.

אז מה נשאר לכם עכשיו? ראשית להסכים איתי שלא בטוח שהשיבוץ שלי לקורס ההוא היה הדבר הכי נכון בעולם. אבל יותר חשוב, לנסות לקבוע האם היה זה “עכבר כפר נהללי”, או “עכבר בה”ד”.

______________________________

הפוסט מוקדש באהבה רבה לכל חברותיי וחבריי מהתקופה ההיא.

תמונה 1-תמונת הסיום של קורס הקצינים שלנו. אולי פרסומה יגיע אל כמה מהחברים שלמרות שעשינו אינסוף מאמצים לא הצלחנו לאתר, וישיב אותם אלינו, גם לאחר ארבעים שנה.

תמונה 2-תמונה של מושב נהלל מהתקופה האחרונה, עם העיגול החדש. מגיע הרבה מאוד קרדיט לצלם, רק אינני זוכרת את שמו. (אשמח לתת)

תמונה 3-מחלקת הצוערים במסדר הסיום. תמונה שמאז שהועברה לידינו לאחרונה על ידי חברנו לקורס, פרופ’ ברוורמן, לא מפסיקה לרגש אותי. ממש גורמת לי לרצות להגיד להורי, מנוחתם עדן: “אתם רואים, היה שכר לעמלכם”. ומי שרוצה חידון, יכול לחפש אותי בתמונה.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

סבתא סורגת(סיפור לימי קורונה)

במשך השנתיים וחצי בהן אני כותבת אחת לשבוע את הפוסט שלי, לא ויתרתי אף פעם, לא לעצמי, ולא לכם, קוראיי. אלו מכם שמכירים אותי אישית, כאשר אנחנו נפגשים באקראי, ואתם לא מוכנים, וכפי הנראה זוכרים לי את עברי ה"מורתי", מיד אומרים לי...

תצוגה מקדימה

סרט בבית העם

הנושא, בהחלט היה אצלי ברשימה, אבל הימים האחרונים, הקפיצו  לי אותו לראשיתה. אני מבטיחה דבר אחד כבר על ההתחלה, לא אכתוב איך "הבימה" עם חנה רובינא הופיעו על בימתו, למרות שזה בטח היה מאוד מרשים בזמנו. מקסימום אכתוב איך אני...

תצוגה מקדימה

זאב! זאב!

כולם מכירים את האגדה ההיא, על ההוא שצעק: "זאב, זאב!". במקרה שלי, כשאני צועקת: "זאב!זאב!" זה אחרת. כי מי שעוד לא יודע, זאב הוא בעלי (האיש שאיתי, אישי, הגבר לצדי, חברי, שותפי, אבי ילדיי) לא משנה המילה, העיקר הכוונה. וכשאני קוראת : "זאב!...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה