הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 154

החל מאוגוסט 2017

ימי הקורונה סבב א’, שרבים מהם היו במהלך ימי ספירת העומר, סיפקו לנו שפע הזדמנויות להתבונן אל הטבע שסובב אותנו, ולשמוע היטב את ציוצן של הציפורים. משנסתיימה ספירת העומר אין שילוב יותר מעניין בין מים וציפורים. איך? כנסו ותקראו

02/06/2020

מי שקורא את הכותרת שנתתי לפוסט: “אמבטיה לציפורים” , והוא בטווח הגילאים הנכונים, מיד מזדמזם לו בראש כמו ציוץ או ניקור של ציפור הספר האלמותי “סיר הסירים” והוא שב ומהרהר לו באותו נפתלי שישב, וישב, וישב, וישב ועד שהוא עשה בסיר, הנשמה כמעט יצאה לה מלהקריא שוב ושוב בסבלנות הורית לפעוט או לפעוטה שישב, וישב, וישב וישב או שישבה וישבה וישבה. קל וחומר לא פשוט הדבר לבני גילי, שלא רק שעשו את זה עם הילדים, הם שבים ויושבים ועושים זאת מידי פעם גם עם הנכדים. כן, זה השלב ההתפתחותי בו אנחנו נמצאים עכשיו.

download_740x1024 (1)

האמת, הקטע הזה בסיפור, בו מתחיל מעין חידון בו מנסים לנחש יחד מהו החפץ המוזר הזה שאמא של נפתלי הביאה לו, הוא אחד האהובים עלי. הקטע מכניס קצת “אקשן” מעורר לתוך הסיטואציה המונוטונית הזו. יש כאן הרבה מקום למעוף בטח כשמדובר על ציפורים, וגם להתלהבות, למשחק תפקידים, לצחוקים, ולפעמים גם לתוצאות.

בדרך בה אנחנו מקריאים ומנהלים את הדו-שיח הזה עם הילדים, אמבטיה לציפורים נשמעת הדבר הכי אבסורדי בעולם. אבל ככל שזה ישמע לכם מוזר, בדיוק על זה אני רוצה לכתוב.

אתם בטח תשאלו אותי עכשיו בקול שבע ניסיון משנים של הקראת והפנמת הסיפור והריטואל: “אמבטיה לציפורים?” ואני אענה: “כן!” האמת שבסיפור שלנו זה לא התחיל כאמבטיה, אלא התחיל כאגן/שוקת/קערה ממנו הציפורים המעופפות והחולפות יכולות לפוש לרגע ולשתות לרוויה, בטח בימי הקיץ החמים, אבל משם זה רק המריא, התפתח והרחיק עוף.

IMG_20200524_140500_1024x768

יום אחד, לפני לא מעט שנים אישי היקר אמר לי :”אני רוצה שתהיה לנו בגינה אגנית מסוגננת לציפורים, בה יוכלו לשתות מים לרוויה”(הוא בטח השתמש בשפה פחות מסוגננת, אבל אין כמו תפארת המליצה)  ”טוב” אמרתי מול טוב ליבו הגורף שהפעם הופנה כלפי הציפורים ובעלי הכנף, והסתמך ונשען על מתקן דומה שעמד בגן היפה שעיצב אחיו בחצר בית הוריו. כבת מושב שיודעת שכל החיים רק ניסו להניס ציפורים שלא יפגעו בשדות, ביבולים ולא יאכלו מהזרעים והגרעינים, הרהרתי בליבי למה זה בדיוק נחוץ. אבל מסתבר שעם השנים הפנמתי משהו מעקרונות הזוגיות הטובה, לא הבעתי התנגדות, וחשבתי שהרעיון יעבור מעצמו כמו “עורבא פרח”. כאשר שב ואמר את זה בפעם השנייה או השלישית, ואולי עוד אי אלו פעמים, הבנתי שהוא כנראה באמת מתכוון ברצינות. ואז הבנתי שבעצם, מה אכפת לי להיות נחמדה, “לזרום איתו”, או אולי בשל הנושא “לעוף איתו” לשתף פעולה , ואולי אגב כך לזכות באיזו נקודת זכות אצלו ואולי גם אצל הציפורים, רק העמדתי תנאי זעיר אחד, כמו גוזל קטנטן. “מהו התנאי?” שאל אותי, מבין שהנה הגיע רובה האוויר או התותח שיזים את היוזמה ויעיף אותה באוויר. “אני רוצה שיהיה מתקן יפה ומסוגנן, עם קלאסה” כמו שיצא לי לראות באחת החנויות היפות לציוד גן. “אין בעיה” אמר, וגם התכוון ,שכן אנחנו חיים מספיק שנים יחד כדי להיות מודעים לעובדה הקטנה והשולית שסטנדרט  היופי והאסתטיקה של שנינו מעט שונים לפעמים.

IMG_20200524_140441_1024x768

באחת מהשבתות הפעלתניות האלו, שלו, הוא נסע השכם בבוקר בסביבות אחת עשרה לבית-זרזיר הקרובה לקנות עציצים או צמחים או משהו לגינה, אני עוד הייתי בחלומות, או שמעתי את ציוץ הציפורים, והוא מסמס לי : “מצאתי קערה לציפורים”. ערה למחצה הבנתי שזהו, זה קורה. “צלם לי אותה” כתבתי כמחסום אחרון. הוא צילם, אני התבוננתי על המסך. זה היה אגן שונה באופיו וביופיו ממה שראיתי בעיני רוחי, אבל הוא היה כל-כך נלהב, המחיר היה סביר, ובעיקר המוצר עצמו  נראה לי מספיק קטן כדי שייבלע בין העציצים אותם תיכננו ממילא להניח באותה פינת גינה.

לפני הרבה שנים לימדו אותי אגב לימוד פרק בהיסטוריה או ארכיאולוגיה שמאוד חשוב כאשר מצלמים חפץ או מבנה, לשים על ידו משהו שיאפשר לקבל קנה- מידה על גודלו. בתאוריה זה מאוד נכון, רק באותה שבת בבוקר, לא חשבתי לבקש. כאשר שב הביתה עליז וטוב לב, מוכן לשתילה וההתארגנות בגינה, ויצאה ה”מעין אסלה הזו”, לפחות בממדים  מתא המטען של האוטו חשכו עיניי, אם כי היתה זו שבת שטופת אור ושמש. “זה ענקי” אמרתי (“וגם מכוער”-את זה לא אמרתי בקול רם, אבל ניתן בהחלט היה להבין מה אני חושבת ) “זה לא רק יאפשר לציפורים חולפות לשתות, אלא יאפשר להן לעשות אמבטיה, או אפילו תחרויות שחיה למרחקים ארוכים”.

IMG_20200520_143849_1024x768

האמת, הגענו בסופו של דבר אל עמק השווה, ולא היה מאושר ממנו. כל בוקר טרם צאתו לעבודה, הקפיד למלא עם צינור המים את הבאר הזו, וגם כאשר שב מהעבודה בדק מה מצב המים ומפלסם. הציפורים מאוד העריכו והוקירו  את הנתינה הכנה שלו, והחלו עד מהרה לפזז ולרקד על דפנותיה של הבריכה, אחת, ועוד אחת, זו שותה, זו טובלת, זו צוהלת. הן קראו גם לחברות שלהן להצטרף לשמחה , ובאמת, התחילה חגיגה גדולה. היו ימים שאפילו הייתי מצלמת לו דרך חלון המטבח את החגיגה המתרחשת בבריכה האולימפית שמאחורי הבית. “אין ספק בעלי” אמרתי לו: “אתה יקיר הציפורים” לא רק בחצר הזו, אלא נראה לי שבכל השכונה, המושב ואולי ברחבי העמק כולו. אין לי ספק שלו חלילה תתחולל במציאות הסצנה הנוראה מסרטו של  היצ’קוק “הציפורים” והציפורים יחליטו להשתלט על העולם או על הכפר, או על הבית, או על החצר. אתה תינצל ותזכה לתואר של כבוד, אולי אפילו תיקרא “חסיד אומות הציפורים” או אולי “חסידה” בהתחשב בעובדה שמדובר בציפורים. תוך תקווה קטנה שברגע האמת, ייזכרו הציפורים שגם לי היתה יד בעשייה הזו, או לפחות בתשלום חשבונות המים.

IMG_20200520_143805_1024x768

האמת, שהפסל הסביבתי הזה היה כל כך מוצלח, שלא רק הציפורים אימצו אותו. כלבים התקרבו אליו ושתו ממימיו, חתולים התנקו והתלקקו בו, ויום אחד אפילו חזיתי נדהמת בשני כלבים שהתייחסו באמצע היום אל המיצב האומנותי הזה כאל ג’קוזי מפנק בתוככי צימר רומנטי, בתנוחות שלא נעים לי אפילו ממרחק הזמן להזכיר בקול רם. ממש “שאבתם מים בששון”.

בסופו של דבר, כמו במרבית הסיפורים, יום אחד יבשו מעייני הישועה. האגן נשאר עומד מבויש בקרן זווית בחצר, ואני משתדלת שגם לא ממש ייזכר בו, או בברכה והשמחה הגלומות בו.

למרות שהשנה גשמי הברכה מילאו את הכינרת, ויכלו להרגיע את נפשי שגדלה על תודעת חיסכון, ומדינת ישראל בורכה במתקני התפלה, ואפילו זכינו גם לשר מים, ובעיקר כי רק חיפשנו מקורות שעשוע, פעילות ועניין בתוך תחומי החצר במהלך ימי הקורונה, לא עוררנו את השלולית הזו לפעולה, בניגוד ל”אמבטיה האדומה”-אותה בריכת פלסטיק קטנה ששידלנו את הנכדה לטבול בה בכל הזדמנות משברית או חצי משברית, כשכל השיטות החינוכיות האחרות כבר לא עזרו כדי למנוע ממנה להפריע שוב להורים שלה לעבוד מהבית שלנו.

IMG_20200520_143726_1024x768

אבל בימים האביביים האלו, ששוב מאיים עלינו איזה חמסין מזדמן, וברדיו, בטלוויזיה או ברשתות החברתיות, מישהו מזכיר לנו להשאיר כלים עם מים לטובת החיות המסכנות שמסתובבות בחוץ, כדי שלא יתייבשו וימותו חלילה מצמא, אני מתלבטת ביני לבין עצמי אם לא כדאי ללכת ולמלא שוב באמבטיית הציפורים הזו קצת מים זכים וחיים, לטובת בעלי- החיים, אם לא לטובת בעלי- החי, או למען שלום-בית. (אפילו חרגתי ממנהגי והשתמשתי לשם המליצה בתואר בעלי ולא אישי, לא כי זה אישי מידי, אלא כי משתלב נהדר עם בעלי- חיים) במחשבה שנייה, אולי הייתי צריכה לספר לכם על “הזאב” והציפורים, ואז זה היה נותן טויסט מעניין לסיפור, אם לא לעלילה כולה.

____________________

תמונה 1-כריכת ספרה של אלונה פרנקל “סיר הסירים”

תמונות 2, 3, -אגני טבילה לציפורים כפי שצילמתי השבוע ב”טורקיז” בבית- יצחק, ואליהן, כלתה נפשי. בטח שמתם לב שלא צילמתי את זאת שעומדת עד היום מתביישת ומיובשת בקרן זווית בגינת ביתי, בכל זאת, אני מקפידה גם על שלום- בית, וגם על סטנדרט של אסתטיקה.

תמונות 4, 5, 6 -צולמו במסגרת חגיגת סיום הקורונה סבב א’, בגינה ובחצר המקסימה והמטופחת של רוני ודב, ענף אחר של המשפחה בעמק. (4) בריכה יפיפייה עם דגים שציפורים נועזות יכולות לטבול בה, (5) מתקן המוצב בגינה להרחיק ציפורים רעות ופולשניות (6)וציפור שלא מבקשת לא מים ולא אוכל גם בימים קשים.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

זאב! זאב!

כולם מכירים את האגדה ההיא, על ההוא שצעק: "זאב, זאב!". במקרה שלי, כשאני צועקת: "זאב!זאב!" זה אחרת. כי מי שעוד לא יודע, זאב הוא בעלי (האיש שאיתי, אישי, הגבר לצדי, חברי, שותפי, אבי ילדיי) לא משנה המילה, העיקר הכוונה. וכשאני קוראת : "זאב!...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

תחת עץ התות

שלמה ארצי שר באחד משיריו "וביחד נזדקן תחת עץ התות", ואני רוצה לספר לכם על עץ התות שלנו, הצעיר לנצח, ועלינו, שקצת מזדקנים. לפני שלושים וחמש שנה רכשנו את המשק שלנו בנהלל. פעולה שהתאפשרה בזכותם של שני סבים שהרחיקו ראות, ומיהרו...

תצוגה מקדימה

קפיצה קטנה לחו"ל...

ביום שני שעבר, ערב הכריסמס, נסענו לקראת ערב לחיפה. לא נסענו בצורה השיגרתית, עם האוטו, שהרי מדובר בנסיעה חגיגית, לא חג "שלנו", אבל חג. נסענו מהלך כמה דקות באוטו לכפר ברוך, החנינו את האוטו במגרש החניה הנרחב כמו לפני הרפתקה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה