אין עשן בלי אש.

סיפור של שלט שמיועד להבנתי, להבנתם של כבאים מיוזעים וטרודים בשעת אש, רק שאני לבושתי בתנאים שבהם הכל טוב במזגן מלא, ועם עברית שהיא הרבה מעל הממוצע, לא הצלחתי להבין. עזרו בבקשה קוראים יקרים לכותבת הפוסט להבין את הכתוב. בלי עשן, ובלי אש.

בדרך כלל אני כותבת את הפוסטים שלי מידי שבת בבוקר. עד שכולם קמים, לי כבר יש סיפור. אני מסכמת את השבוע שחלף או מכינה משהו לשבוע שעתיד לבוא, משהו שיתאים לתאריכים מיוחדים, חגים, מועדים או אירועים, וכורכת בזיכרונות מן העבר הרחוק. השבוע היתה לי בעיה, לא עם העבר הרחוק, הוא עוד בסדר, אלא עם המציאות. בשבת בצהריים עוד הייתי שרועה מנומנמת בהתפנקות בדירתה של אחת מבנותיי בתל-אביב, מתאוששת משבוע אינטנסיבי שכולו טוב. שבוע שכל אחד מהדברים שחוויתי במהלכו שווה פוסט אחד לפחות, אבל לא ממש מתאים לערב ראש -השנה, שיחול בראשית השבוע הבא.

בשעות אחר- הצהריים כשהתחלנו לשרך את דרכנו בעצלתיים חזרה הביתה, אני מהרהרת לי על המעבר בין המנוחה למציאות, ומבינה שעוד אין לי פוסט, וגרוע מזה, אין לי אפילו נושא מתאים. בשקט אמרתי לאישי זאב כשעברנו על יד ביתן- אהרון: "עוד אין לי פוסט", ולעצמי אמרתי :"שחררי, את זוכרת שכאשר את משחררת זה מגיע?"

עצרנו כדרכנו בקודש, בכל זאת שבת קודש, ב"ארומה" בבית -ינאי, כדי להצטייד בקפה קר, כזה שנכנס עם הקשית ישר למוח, ובדרך כלל עושה לו טוב. אבל אתם בטח יודעים איך זה בבית- ינאי, אין חנייה! זאת אומרת יש חנייה אבל היא מלאה כולה במכוניות חונות. כמו תמיד מיד מתחילות לצוץ להן כל מיני תוכניות וחישובים שקשורות ב"מי יותר צריך פיפי", מי יכול להתאפק ומי לא, מי מוכן לעמוד בתור בקופת בית הקפה, מי נשאר בכוננות באוטו נכון להזיז אותו לפי דרישה, או כמה רחוק חונים ונכנסים יחד.

 IMG_20190921_155942_1024x768

 החנייה היתה מלאה כולה, אבל בתחנת- הדלק הצמודה , נמצא מקום חנייה פנוי אחד. אני נשארתי באוטו בכוננות הזזה, והעברתי את הזמן עד שיגיע זאב אישי עם הקפה בהתבוננות שמאלה וימינה, למטה ולמעלה. התור לא היה ארוך מידי, וכששב עד מהרה לאוטו עם הקפה, מתארגן עם הכוסות, הקשיות והכניסה למושב הנהג, אמרתי לו: "יש לי נושא!". "מה" הוא אמר לי, "איך כל כך מהר?, רגע עזבתי אותך לבד, וכבר בא לו נושא? " ואני אומרת לו: "תרים את עיניך לגובה בבקשה ותקרא מה כתוב על גבי השלט שעל העמוד הזה, כמו על שאר עמודי התחנה, אולי אתה תצליח להבין, בכל זאת אתה עורך- דין ששולט במילים ובניסוחים, כי אני, למרות כישוריי והשכלתי בשפה העברית, לא ממש מצליחה להבין". אני יודעת שאתם רוצים עכשיו לקרוא את הכתוב, ולנסות לעזור לו, לי ולהצלחת הפוסט. אבל ברשותכם אעשה כאן אתנחתא בסיפור לטובת המשך הסיפור. אני מבטיחה לכם שאמשיך מאותו מקום בדיוק בו הפסקתי,ואל יקל הדבר בעיניכם, לא תמיד ניתן להגיע בקלות אל המקום המדויק, כפי שתראו ממה שאני עומדת לספר לכם עכשיו.

1449028_1024x635

לפני הרבה שנים, שכנה בחצר משקנו "הפיצה של שוקי". שוקי ואשתו היו מכינים פיצה מצויינת כאן בנהלל, אך מרבית לקוחותיהם היו מהעיירה הסמוכה מגדל העמק. אחת מנקודות התורפה של כל עסק שעוסק בפיצה הוא המשלוחים, בוודאי כשצריך להגיע מנהלל למגדל העמק. לכן באופן תדיר חיפשו שליחים טובים ואחראים שיגיעו עם הפיצות בזמן ללקוחות המצפים.

יום אחד נמצא פתרון בדמותו של מכר של זאב אישי, בחור שעבד ככבאי בתחנת מגדל -העמק, ורצה להשלים הכנסה בשעות הפנאי שלו. הכבאים מסתבר עבדו באותה עת במתכונת של "שבוע- שבוע", וניתן היה לשלב משמרות כשליח. האיש מאוד התלהב מהעבודה, השכר והטיפים  והביא חבר, כבאי נוסף שעבד איתו, ושניהם החלו לעבוד כשליחים, משלימים אחד את מקומו של השני.

עכשיו צריך כמובן להזכיר לקורא שלרגע שכח, שאפליקציית ה"וויז" טרם הומצאה, בקושי הטלפון הנייד היה בשימוש. הערכת מצב מהירה העלתה את הסברה ההגיונית, שמעתה, לא רק שהשליחים שניהם אנשים בוגרים ומיושבים מן העיירה, ולא נערי קלי דעת, אלא גם שולטים בכל מבואותיה, מוצאותיה, סמטאותיה, בתיה ושביליה בשל עיסוקם העיקרי-כבאות. לגודל ההפתעה והאכזבה הסתבר לאחר תקופה קצרה כי הניסיון לא צלח. רבות מהפיצות הוחזרו לשוקי בשל האיחור בהגעת השליח, לקוחות התקשרו לבטל את ההזמנה בשל זמן ההמתנה המתארך, כתובות לא אותרו, בקיצור בלגן.

81_mb_file_4e092_1024x846

זאב ושוקי המשתאים לא התאפקו ושאלו את השליח איך זה קורה, שהרי, הם ככבאים  צריכים להיות מוזנקים בכל עת ולהגיע לכל פינות העיירה, אז איך זה שהם לא מזהים כתובות. "אין לנו בעיה כזו" השיב הכבאי: "אנחנו מקבלים קריאה, נכנסים לכבאית, ונוסעים ליעד בעקבות העשן. איפה שעולה העשן, שם האש, לא צריך כתובת". אמרתי לכם: "אין עשן בלי אש!"

עכשיו אני מחזירה אתכם איתי למיקום המדויק בתחנת הדלק בבית- ינאי, ומנסה לקרוא את הכתובת הזו המופיעה וקבועה בשלט גבוה מאוד על כל אחד מעמודי התחנה. כתובת המופנית ללא ספק לאותו כבאי שיבוא לכבות כאן שריפה, אם חלילה תפרוץ, ולא לחכות לכוס הקפה הקר שלו. אני מניחה שאם הוא יצטרך לכתובת הזו, כבר יהיו כאן הרבה אש והרבה עשן, ואז הוא יאלץ לפענח את הכתוב, אם בכלל יתפנה להרים את ראשו לגובה הזה. וכך כתוב על השלט : "סכנה!! בעת אירוע שריפה אין להסלין מים על התאים הפוטו וולטאים".

IMG_20190921_155930_1024x882

אני יודעת קוראיי, אתם אנשים אינטליגנטיים, סביר להניח שמעל הממוצע, גם אנחנו למען האמת, ובכל זאת, בלי עשן, בלי אש, עם קפה קר ביד, קשית ששואבת אותו לתוך  המוח, עם מזגן נעים באוטו, לבושים בבגדים נוחים וקלילים, שומעים מוזיקה נעימה ובעלי השכלה ושליטה בעברית שהן בהחלט מעל הממוצע, לקח לנו קצת הרבה זמן, ואפילו חייב הרהור נוסף בתוכן הכתוב. אם אני בענייני "גילוי נאות" גם ה"ספלר" של ה"וורד" לא ממש יודע להתמודד עם חלק מהמילים עד לרגע זה ממש.

עם "להסלין" ממש היתה לי בעיה, הנחתי שזה אולי קשור לביקורה המתקרב בארץ של הזמרת סלין דיון, אבל לא הבנתי מה היא תחפש למעלה על העמוד.

IMG_20190921_155926_768x1024

אז מה נשאר עכשיו? ברמה הפרקטית לקוות ולייחל שלעולם לא יזדקקו לשימוש מעשי בהנחיה שכתובה על גבי השלטים הללו. וכן שאם קביעת השלטים היא אך ורק במסגרת של "כיבוי שריפות", אני מציעה שידאגו לשים שלט קצת יותר ידידותי למשתמש, או מנוסח בעברית פשוטה, כדי שבאמת יוכלו לכבות את השריפה.

אם נעבור לרמה גבוהה יותר של תובנות, כמו שעלו במוחי יחד עם שאיפות הקפה מהכוס בקש, אולי החלו לגייס לשירותי הכבאות סטודנטים מצטיינים או אולי אפילו מורים לפסיכומטרי, וזה חלק מתהליך האימון שלהם שמותאם ישירות לכישוריהם. או אולי שבונים על זה שאם חלילה תתחולל כאן שריפה שכזו, יאלצו להיעזר בשרותי כיבוי של מטוסים. הטייסים כידוע, מאוד אינטליגנטיים ויבינו על נקלה את הכתוב. אם כי נראה לי שיהיה להם קצת קשה להתכופף עם המטוס תחת הגג הזה, שמכיל להבנתי המוגבלת את אותם "תאים פוטו וולטאים", ולקרוא את הכתוב. אבל בטיסה, באמת, אני לא מבינה.

IMG_20190921_155933_1024x768

אז חברים וקוראים, הגיע הזמן שנפסיק ל"כבות שריפות", ונעסוק במהות העיקרית והעקרונית, ונפעל כולנו כדי שפשוט יהיה כאן יותר טוב, ובטוח!

ועכשיו גם יצא לו פוסט קליל של בין לבין עד שהגענו הביתה לנהלל, כשאני שואבת בקש את שרידי הקפה, וגם אפשר לאחל לכולם שנה טובה!

_____________________________________________

תמונה 2-כריכת ספר הילדים "הכבאים באים" בהוצאת "דביר" תל-אביב. הצילום מתוך החנות Collect Todo ב"מרמלדה מרקט"

תמונה 3-מכונית כיבוי מתוך אתר "מוזא"-מוזיאון ארץ ישראל תל אביב

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.