הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 113

החל מאוגוסט 2017

סיפור קצר ומחויך שהתלבט קשות איך להיקרא האם : “מעשה במיטה” שהוא שם נכון כפי שתראו אם תקראו את הסיפור עד סופו, אך מייצר ציפיות, או כפי שנקרא בסופו של דבר “חמש דקות מכפר סבא”, שגם הוא מתאים והולם, ויוצר ציפיות משלו. על הדילמה, על המיטה, ועל מהלך כל אותה דרך, חמש דקות מכפר סבא, ועד נהלל הצפונית יחסית לה. תקראו בפוסט עצמו

08/09/2019

כשהפוסט הזה התנגן לי בראש לקראת כתיבתו, רציתי לקרוא לו “מעשה במיטה” והאמת, זהו שם ראוי. אני הולכת לספר על מיטה חדשה שרכשנו לחדר- השינה שלנו. רק שלרגע שמתי את עצמי בצד השני, הצד של הקורא, ובדקתי מה יכולה לעשות כותרת מעין זו. הצעירים מבין קוראיי יגידו בליבם: “נו, מה כבר יכול לעניין במיטה של זוג בני שישים?” המבוגרים יותר, אולי ישאלו: “נו, איזו מיטה מיוחדת הם מצאו? אולי נרוויח ‘טיפים’ בעניינים של קניית מיטות, עלויות, מזרונים, שיפועים, מנגנונים, אולי יחסוך לנו איזה ‘סקר שווקים’? “ובין אלו ובין אלו, יהיו כאלו שישאלו: “באמת, מעניין מה בת השישים הזו הולכת לספר על חיי המיטה שלהם?” סביר להניח שיהיו בערך בני גילי, אז בשבילם בדיוק, בחרתי בכותרת שהיא פחות סקסית, ובטח פחות מפתחת ציפיות בשם: “חמש דקות מכפר סבא”.

IMG_20190705_214853_1024x768

הכותרת הזו, אומרת גם היא משהו לבני גילי, ומזכירה את גל היישובים שקמו לאורך ה”קו הירוק” משני עבריו, כשעוד היה רק מושג, ולא ממשות ראלית בשנים שבין ה”מהפך השלטוני ב-77″, ועד ל”אינתיפדה הראשונה”, כדי למשוך את לבבות המתיישבים העתידיים, להתיישב סמוך למה שנקרא אז: “השטחים”, אבל להרגיש בלב הארץ והקונצנזוס, תחת הכותרת המבטיחה “חמש דקות מכפר סבא”.

והנה, אחרי שחיכיתם בסבלנות רבה, מצטלבות להן המיטה ו”חמש דקות מכפר סבא”. איך הצטלבו? אצלי על המסך בהודעה ממומנת ב”פייסבוק“. אינני יודעת איך ה”פייסבוק” ידע שמזה כמה שנים בא לנו להחליף את מיטת ה”איקאה” הפשוטה והיעילה ששרתה אותנו נאמנה בחדר השינה, ב”מיטה מיטה”, אבל עובדה, הוא שם והניח לפני את “האחת”. הסתכלתי עליה, היא כנראה הסתכלה עליי בחזרה מספיק חזק, והחלטתי שהגיע הזמן להגיד לאישי-זאב שהגיע הזמן להחליף מיטה. התכתבתי דרך ה”פייסבוק” עם אותה מיטה, או שולחיה, ונאמר לי שאני מוזמנת להגיע אל “אולם התצוגה” שממוקם באחד מאותם ישובים נאים הממוקמים “חמש דקות מכפר סבא”, בצד “הכפר-סבאי” של המפה. אפילו אספתי מעט מודיעין מוקדם, ובאחת מנסיעותינו חזרה מאזור המרכז הביתה, שמנו את ה”וויז” על הכתובת, והגענו אל אותו יישוב. הגענו עד הכתובת המדויקת, ולא ראינו דבר, למרות שה”וויז” אמרה בתוקף שוב ושוב: “הגעת אל היעד”. יצאנו מהאוטו, התמתחנו בחום אחר הצהריים המוקדמים בתוך שכונה מנומנמת מטופחת וטובלת בירק של בתי מגורים גדולים, וגדרות עץ סביבם.  אין אולם תצוגה, אין שלט ואין אפילו סימנים של “היה שלט”. חזרתי נבוכה להתכתבות ה”פייסבוק”, רגע לפני שחוזרים מאוכזבים לאוטו, ונפרדים ממיטת החלומות. מצאתי מספר טלפון, התקשרנו פעם או פעמיים, ולפתע ענה קול מופתע ומעט חלוש מהעבר השני: “כן זה כאן, אני יוצאת אליכם!” השער הקטן שצמוד לחנייה נפתח, ויצאה לה נערה צעירה ודקיקה, שאמרה: “בואו אחריי”. ברור לכם, שאלמלא הייתי מצוידת בגבר חסון, בוגר השריון (כן, זה רלוונטי להמשך הסיפור) למרות אהבתי לאותה מיטה, הייתי מסתובבת ובורחת היישר ל’כפר- סבא’, אם לא ל’כפר-סבתא’. היא פתחה את הדלת של “קומת המסד” ואנחנו מתחילים לראות רהיטים שלא ראיתם מימיכם, מפליאים ביופיים ובכמותם. בירור קצר מעלה שזוהי דירת מגורים בעלת כמה מפלסים שמשמשת ב”זמנה החופשי” כאולם תצוגה לכל אותם רהיטים. אנחנו צועדים אחריה ברחבי הדירה, מחפשים את מיטת החלומות שלנו, בין אנשים אחרים שנמצאו בבית, שלתחושתי, הפרענו לשלוות יומם.  ליתר ביטחון, שבתי והראיתי לה את תמונת המיטה שהביאה אותנו הלום. “כן” היא אומרת, נוטלת את צרור מפתחותיה : “יש לנו אותה בתצוגה, אבל זה לא כאן, אלא באולם התצוגה שלנו,  שזה במרחק חמש דקות מכאן”. “בואו, אוביל אתכם לשם, ונכנסה למכונית שלה!” אתם מבינים לגמרי איך הייתי מגיבה לו הייתי לבד. אבל לשמחתי אני “מצוידת” בשריונר חסון ונחוש, ונסענו בעקבותיה.

IMG_20190707_203416_1024x768

בעוד השריונר מציין בפני ש: “היא לא היתה בשריון” כי היא נוסעת, לא מחכה, לא מאותתת, ולא מסמנת איפה הפנייה הבאה. אחרי אחת הכיכרות, היא פנתה בפתאומיות לדרך עפר, ואנחנו מוצאים את עצמנו בתוך אזור שהמילה “אזור תעשייה” תהיה מחמאה גדולה בעבורו. אבק לבן דקיק  מיתמר בעקבותיה, ומקדם את פנינו. לא היינו עם “משקפי-אבק”, בתוך כל “מיסוך אבק הפודרה” הזה, אבל היינו בשריון. החלונות סגורים, המזגן פועל ו”הוישרים” מנסים לגרוף את האבק מהחלון, שדרכו אנחנו רואים גדרות מלוחות פח, מחסני עצים, וכלי רכב לפירוק כמו “משחטות הרכב” ב”שטחים” . קופצים עם הדרך הצרה בעקבותיה, ואני נזכרת ומרעננת את האבק במוחי מהביטוי  הנושן “חמש דקות מכפר-סבא”, ותוהה אם אנחנו לא מובלים עם פיתיון הדבש הזה לא רק שלא למיטה, אלא למיתה משונה, בצד הלא נכון מבחינתי של “חמש דקות מכפר סבא”.

ואז התחלנו לצחוק, לא סתם לצחוק, לגעות בצחוק. “למה צחקתם?” ישאל בוודאי הקורא הממוצע, ואענה שכנראה כבר הבנו שלבכות לא יעזור…אבל בעיקר כי אישי זאב אומר לי: “אני כבר רואה איזה פוסט ייצא לך מזה”, ואחרי הכל, זה בצהרי היום, ואנחנו חמש דקות מכפר סבא.

IMG_20190707_203747_1024x768

הגענו לשער כניסה לחצר מוקפת גדר, בדרך ללא מוצא סביר, והבחורה מסמנת לנו לעצור. ואנו מחכים שייפתח, נע על גבי מסילתו. התלבטנו אם להיכנס לחצר או לא, אבל ראינו שיש שם תנועה. מחסן, משאית, כמה פועלים שמעמיסים פריטי ריהוט ,וכמה מכוניות ואנשים שנראו כמותנו. הופנינו לדלת של מבנה תעשייתי ענק ממוזג לשמחתי, מלא ברהיטים שאת כולם יחד, וכל אחד מהם לחוד הייתי מכניסה הביתה בקלות.

גם את המיטה עליה חלמתי בלילות, ראינו ערוכה ומוכנה לקראתנו, ולצידה שתי שידות תואמות .למרות שהתייחסו אלינו יפה, ובמקביל נרכשו רהיטים נוספים על- ידי המבקרים האחרים, החלטנו להתלבט מעט ולחשוב, גם בגלל המחיר, וגם בגלל ההרפתקה.

כמו ב”שיר השירים” מיצועי חלמתי על המיטה בלילות, ואחרי מספר ימים, החלטנו לעשות הזמנה טלפונית, ולשלם בכרטיס אשראי. “בסדר גמור” אמרו. “אם אתם רוצים את הגוון שראיתם בתצוגה, מחר יכול לצאת אליכם משלוח, אבל הגוון הספציפי שביקשתם, נמצא מעבר לים. ייקחו כארבע חודשים עד שיגיע המשלוח באוניה”. “בסדר” אמרנו. עברו ארבע חודשים כאשר אחת לחודש, כשאנחנו רואים את תשלום האשראי יורד, אנחנו מחייכים לעצמנו, נזכרים בחוויה, וזאב אישי אומר לי: “נו, את כותבת על זה את הפוסט?” “חכה” אני אומרת לו: “בוא נראה שהמיטה תגיע, שלא נצא ממש טיפשים”.

כשהגיע אמצע אוגוסט, המועד שהבטיחו, התחלנו לברר, מחכים לראות איפה ישתבש. נקבע המועד בו אמורה להגיע המשאית עם הצוות ההרכבה. ערב קודם פירק אישי את מיטתנו הישנה והנאמנה, הציע אותה למסירה, וישנו על אחת המיטות באחד מחדרי הילדים, חושבים בלב, ולוחשים חרש: “נו, אולי בעצם זו הופכת להיות מיטתנו מעתה?”

IMG-20190814-WA0000_742x1024

אל תהיו במתח רב מידי, הם הגיעו, היו נחמדים, נכנסו לחדר, זאב איתם, בנו והרכיבו את המיטה החדשה והחלו להניח את אחת השידות לצידה. אז זאב קרא לי, ושאל בעדינות: “תגידי, זה הגוון שהזמנו לשידות? הוא קצת שונה מהגוון של המיטה”. באמת הגיע גוון יפה מאוד, אבל אחר. “אין בעיה” אומר לנו איש השרות החביב בעודו מכניס חזרה את השידות לאריזות הקרטון. “אתם צודקים, אני מבין את האכזבה, אני כבר מוציא ‘קריאת שרות’ חדשה, בשבוע הבא השידות אצלכם”. התרווחנו בלילה תשושים על מיטתנו החדשה, וזאב אישי שואל אותי: “נו, השבוע כבר יהיה על זה פוסט?” “חכה” אני אומרת לו: “אמנם המיטה פה, אבל השידות….”

עבר שבוע, התקשר זאב אישי לברר מתי יגיעו השידות, “אין בעיה” השיבה הגברת: “הן יגיעו השבוע, דבר עם המוביל”. קולו של המוביל נשמע קצת  פחות מנומס באומרו: “נהלל זה מאוד רחוק, בטח לא בשבוע הבא, אולי בעוד שבועיים כשתזדמן נסיעה לצפון”. זאב אישי כידוע אדם מאוד שקט וסבלני, עד שממש מעצבנים אותו. הוא מספר לי שאמר למוביל ש: “אין לו מה למהר להגיע, שכן, אם לא יגיעו השידות במהלך השבוע הקרוב, כפי שהובטח, הוא יכול לבוא ב’זמנו החופשי’ לקחת אתו את המיטה חזרה, כי אנחנו מבטלים את העסקה”. אז הרגשתי שהגיע הרגע לשאול  את זאב שוב בעדינות,  אם הוא חושב שהגיע הרגע לכתוב את הפוסט על המיטה?

כמגשר בעל ניסיון רב ומוניטין, שב ודיבר למחרת עם בעלת העסק, והסביר לה שאין צורך במוביל קטן ומשאית גדולה, אלא להיך, צריך “איש גדול” ו”רכב פרטי קטן” ולהביא את השידות הנה.

היא כנראה הבינה, כי למחרת בבוקר נשמעה דפיקה קלה בדלת הבית. פתחתי וראיתי בחור חביב  שאמר לי: “באתי להביא לכם את השידות”. “כבר היום?” שאלתי, והוספתי: “הרבה יותר מהר משחשבתי”. עוד שאלתי: “איפה החנית את המשאית?” מוודאת שלא יחסום את כביש הגישה  (שגם זו נקודה רגישה). “אין משאית” הוא אומר לי: “אני מהמשפחה, שלחו אותי בדחיפות ברכבי הפרטי”. תוך דקות עמדו השידות התואמות במקומן על יד המיטה.

IMG_20190908_122149_1024x768

“נו, עכשיו כבר אפשר לכתוב את הפוסט” אמרתי בליבי אחרי שהלך, הנה הכל בא על מקומו בשלום. האמת, שיחסיי ה”קונה –מוכר” שלנו טרם הסתיימו, כי התשלום האחרון טרם נגבה על ידי חברת האשראי, אז אולי אני מסתכנת בכך שאותם מוכרים מהווילה הגדולה הממוקמת חמש דקות מכפר סבא, לא יאהבו את מה שכתבתי. אבל אחרי הכל, מה הם כבר יכולים לעשות? אולי כמחווה של רצון טוב יבטלו לי אותו?

נו, אז תגידו לי אתם, איזו כותרת יותר מתאימה לסיפור הזה “מעשה במיטה” או “חמש דקות מכפר-סבא”?

_______________________________________________

מאוד רציתי לשים תמונות בנושא. את הדרך ההיא לא יכולתי לצלם, בגלל האבק הלבן, ובגלל הפחד. כפר-סבא לא נראתה לי כזו אטרקטיבית, וגם חמש דקות לא ממש פוטוגניות. את המיטה שלי לא אצלם לכם, כי לא מכניסים זרים לתוך חדר שינה של זוג, כך אמרו לי פעם, וזה נשמע לי מאוד הגיוני. אז צילמתי לכם את המיטה המפורקת (תמונה 4), צילמתי מיטה זוגית ערוכה במצעים יפים בקניון באלונים (תמונה 5) ושיתפתי אתכם בתמונות שצילמתי בקיץ בפראג (1,2,3) בכולם מופיעים זוגות….וזה בנושא.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

הג'ינג'ית האימתנית

בימים האחרונים כשאני שומעת שמדברים על נהלל במהדורת החדשות ברדיו, בגלל עוד עגלה שהתגלתה כנגועה בכלבת, הסיפור שאני הולכת לספר לכם יכול להיות לא מצחיק בכלל. אותי הוא לא הצחיק מלכתחילה, למרות שכמו שאספר אותו, הוא בטח יצחיק...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

נהגת בוס

לפני הרבה שנים, המון, כשעוד הייתי נערה צעירה לפני גיוס, מה שמכנים היום מלשבי"ת, יצאה שמועה, שהתבססה על אמת, שאולי לא כדאי להספיק ולעשות רישיון נהיגה לפני הגיוס, כי הצבא עשוי לקחת את הבנות בעלות הרישיון להיות נהגות במהלך...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

הפסקה מתודית-מחנה יהודה

בזמן האחרון, אני פוגשת אנשים רבים מידי , שכאשר הם רואים אותי, הם עושים מן פרצוף מתנצל כזה, ואומרים לי: "אוי, אני מצטער, לא הספקתי לקרוא את הפוסט האחרון", מה שמחזיר אותי באופן מידי ולא משמח לימי העבר הזוהרים שלי כמורה בכיתות,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה