הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 95

החל מאוגוסט 2017

סיפור ליום האשה.סיפור על “אביר” בסוסיתא לבנה שבא לחזר אחרי לפני כמעט ארבעים שנה. דרך הסיפור הזה אני מספרת על מקומן של נשים במסגרת הגברית ביותר, צה”ל, ועל דלתות שנפתחות, ודלתות שנסגרות. גם אם הרבה השתנה מאז, עדיין נשארה בפנינו דרך לעשות.

05/03/2019

בואו נדייק כבר על ההתחלה, זו לא היתה “סוסיתא”, אלא “רום כרמל”, אבל זה הסתדר לי יפה עם הכותרת. ואם נמשיך לדייק, הוא לא ממש היה אביר, אלא סתם בחור רגיל, אמנם נחמד וחביב. אבל בואו נניח להם לרגע עד שיגיעו לליבו של הסיפור, אחרי הכל, הם צריכים לעשות את הדרך ב”רום-כרמל” החבוטה ממרכז הארץ עד לנהלל, מה שלקח גם לפני כארבעים שנה לא מעט זמן.

DY-021

קוראי הוותיקים יודעים שבנעורי הייתי קצינה. האמת, לא ממש רציתי או התכוונתי, כמו בסרט הנפלא “אפס ביחסי אנוש”, האמנתי שיציאה לקצונה תוציא אותי באלגנטיות מהתפקיד רב המעוף והאתגר אליו שובצתי לאחר הטירונות, אלחוטנית תוקעת פלגים ומפטירה “מדברים”, למחוזות הח”ן. בדיעבד נודע לי שקצינת הח”ן הפיקודית גם חשבה כך, ואף בנתה עלי לאחת מיחידותיה הנחשקות.

אבל “חיל הקשר” כמו שקראו לו אז, רצה אחרת, או לא רצה לבזבז את הפוטנציאל האנושי הנדיר שנפל בחלקו, ובסיום “קורס הקצינות הבסיסי”, כאשר לצוערות ששובצו לכל החיילות האחרים, הגיעו קצינות יפות מראה וחיוך נושאות תשורות נאות ,עם פתקי ברכה צבעוניים בכתב נשי יפה ומסולסל, לבצע את תהליך הקליטה וכך אספו את הבנות לחיקם, אלינו , ששת הבנות מחיל הקשר, הגיעו שני מד”כים קשוחים ועגלגלים עם שרוכי מעמד שחורים, בפנים חמורות סבר נתנו לנו “פס” לסוף השבוע, סיכה של החיל שהקפידו שנענוד על חזותינו , והחתימו אותנו על חוברת עבה של חומר לימוד בפיזיקה על גלים ותדרים כהכנה לקורס עצמו , כולל תאריך למבחן קרוב על כל הכתוב בה.

אתם מבינים איך זה התחיל? עמדנו והבנו שהחלום מתרחק מאתנו , וזאת המציאות החדשה שלנו. לא רק שאנחנו לא עוזבות את החיל,  אלא מתחילות חמישה חודשי “השלמה חיילית” ארוכים וקשוחים, בודדות בין הרבה מאוד בנים, במערכת גברית שלא ממש רצתה ,או ידעה להתמודד עם בנות וצרכיהן הבסיסיים. כיום יחידות וקורסים משותפים הם דבר שבשגרה, אז זה היה יוצא דופן. כשחילקנו לנו את מדי הב’, קיבלנו מדים בהירים, כמו שבנות לבשו אז, ואיתם חליפה אחת של מדי  חאקי “גבריים”, לתרגילים, אמרו לנו, עוד תראו. ראינו…אבל לא זה הנושא, אני בסיפור על “אבירים” וחיזורים.

New Doc 2019-03-05 01.57.02_4

מערך הח”ן עוד היה קיים, פקודת “השילוב הראוי” טרם הומצאה, וגם לא התחבקו והתנשקו בכל מפגש חברי כמו היום, אבל ברור לכולם שבמציאות שכזו, אם יש דבר שאסור היה לחשוב עליו אפילו, זה יחסים רומנטיים בין המינים בתוך הקורס. לא רק שלא היה לזה מקום, גם לא היה לזה זמן. באמת, זו היתה אחת ההשלמות הקשוחות, למדנו שעות על גבי שעות. לא היה תדר שלא הכרתי מקרוב, לא היה מכשיר קשר שלא הכרתי לפרטיו, גם היום אני יכולה לחשוב רגע קצר ולהגיד לכם איזה ציוד קשר יש על כל כלי, כולל ה”סימון הטקטי” שלו (טוב, אני קצת מגזימה, אבל ידעתי).

מה שעוד עשינו באותה השלמה זה תרגילים ופריסות אינסופיים. כמות מכשירי הקשר, האנטנות ובסיסיהן, תופי הכבלים, רשתות ההסוואה, הגנרטורים  והג’ריקנים שהעמסתי במו ידי וגבי על גבי קומנדקרים היתה אינסופית. בכיס חולצתי היה דרך קבע “פיוז 75 אמפר” ו”טסטר”, הבנתם? נשבעת לכם שמעולם לא רציתי בזה, אבל כבר הייתי בתוך המשחק.

New Doc 2019-03-05 01.57.02_3_1024x738

ביום הראשון, כשאספנו את כל הציוד הבסיסי מהאפסנאות לכוון המגורים, כולל הקפל”ד והחגור, הבנים עוד ניסו לתת יד ולעזור לנו מתוך נימוס. אחרי יום כבר לא היה מקום לג’נטלמניות, כל אחד היה שקוע במטלותיו ובשרידותו.

יום אחד, בתהליך ה”החזרה לכשירות” אחרי תרגיל בוצי במיוחד, בנות צעירות מאחד הקורסים בבה”ד צעקו לעברנו: “תגידו, אתן חיילות או חיילים?” ולא ממש ידעתי מה נכון להשיב להן.

רבים מהאנשים ששומעים ממני על הפרק הזה בחיי, שואלים בשלב מסוים:  “נו, ולא נוצרו יחסים רומנטיים?” בכל זאת, מעט בנות בין הרבה בנים, צעירים בני עשרים.

מה אגיד לכם? בהנחה שזה מסקרן גם אתכם, הסגל היה כל כך  נוקשה וחיפש נקודות תורפה בכל אחד מאיתנו, שהמחשבה להיחשף בפניהם ולהתוודות על משהו, אפילו היום , עוד מבהילה אותי. מה גם שאני צריכה להשאיר משהו לפוסטים שאולי אכתוב בעוד עשרים שנה, אז לא אוסיף בנושא זה לעת עתה.

אומר רק שהבנים מאוד אהבו להיות בחברתי, ואולי אפילו אהבו אותי, בעיקר בענייני בשרים. כן, בארוחת הצהרים בבה”ד, לא הכירו בצמחונות-טבעונות שהייתי בה אז, הייתי מקבלת כמו כולם בכניסה לחדר האוכל צלחת כתומה גדולה עם נתח בשר קטן, ומעבירה אותו למי מהבנים שישב לצדי באותה ארוחה, ומסתפקת שוב בתפוחי האדמה ששחו עמוק בשמן ופפריקה, ומקנחת ב”לחם אחיד”.

כשסיימנו את הקורס, בניגוד למה שאמרו לנו שוב ושוב במהלכו, לא התייחסו אלינו כשוות ב”שיבוצים”, בכל זאת, נשים, אז למה שלא נשים אותן בתפקידי מפקדה משמימים. אבל בואו נמשיך, אנחנו בענייני אבירים.

בדף האחרון של החוברת שהפקנו לסיום הקורס היתה רשימה עם מספרי הטלפונים של כולם, ובעזרתה ניתן היה לשמור על קשר, בכל זאת, קציני קשר. בשבתות בהן הייתי בבית, שוחחתי עם חבריי, מתעדכנים ב”מה קורה”. באחת מהן, הגיע טלפון מבחור עירוני חביב ממרכז הארץ  שהיה איתי בצוות.  אחרי כמה מילות נימוסין אמר שהוא מתכוון לטייל ברכבו לצפון, וישמח לבוא ולראות גם אותי. וכך הוא הגיע, הוזמן לארוחת הצהרים המשפחתית, התבדח עם הורי ואחיותיי, וכשסיימנו לאכול, אמר שישמח לראות את הנוף בסביבה איתי. נהדר, יצאנו מהבית, צועדים על גבי השביל הצר לעבר הרכב, שחנה על יד הבית. רגע לפני השער, הוא פתאום זינק ועקף אותי, הגיע לפני לאוטו, לצד ש”על יד הנהג”, ופותח את הדלת לרווחה בעבורי. הסתכלתי עליו, מודאגת מעט, ושאלתי: “יש בעיה בידית, היא מקולקלת?” וכשאמר בחיוך :”לא” הוספתי : “מה קרה לך?” עד שאספר לכם מה היתה תשובתו, אודה על האמת, פתיחת דלת של אוטו בפני אשה, זה משהו שראיתי עד אז רק בסרטים, וזה גם לא היה עם רום-כרמל .

PikiWiki_Israel_21346_Transport_in_Israel_1024x671

בטח שלא ציפיתי למחווה אבירית שכזו  ממי שבוסס איתי בתרגילים ליליים בגשם שוטף בבוץ של יער בן-שמן ,הזיע ונתמלא כמותי בפסי אבק על הצוואר בחולות של כפר חב”ד, חלק לילות רבים ללא שינה, חוה טלטולים ובעיטות מילוליות ופיזיות של הסגל בנגמ”ש וגם בכיתה. במקום בו לא היתה שום משמעות חיובית לנשיות שלי, להפך, היא היתה מכשלה.

New Doc 2019-03-05 01.57.02_2_908x1024

בתחילת הקורס כש”קצינת ח”ן ראשית” באה לבקר ולראות איך אנחנו מסתדרות, התלוננתי לפניה, שמפקד הקורס מספר בדיחות סקסיסטיות ושוביניסטיות, וזה לא נעים לנו.היא העבירה לו את המסר. בהמשכו של הקורס הוא לא חדל מהן, רק היה מקדים ואומר לפניהן בחיוך מתנשא וזחוח: “לו מירב לא היתה פה, הייתי מספר את הבדיחה על…” וממשיך בשלו, ומספר אותה ,כאילו שאני לא שם.

גם תאי שירותים סידרו לנו בעקבות אותה שיחה, קרובים יותר למגורינו. קיבלנו את התא השלישי, אחרי שני תאים בהם השתמשו גברים, קצינים מבוגרים, שלא אחת עמדו בדלת פתוחה. גם מקלחת , בפינה מבודדת של הבסיס. לילה אחד לאחר תרגיל בוצי במיוחד, הגיח בה במרוצה לעברי עכבר. למרות שאינני מחובבות העכברים, לא ידעתי מה עדיף, לצעוק או לשתוק, חוששת מי עשוי להגיע אם אשא את קולי.

בהמשך פשוט היינו מחכות בסבלנות עד שכל הבנים יסיימו במבנה השירותים המוסדר שלהם, הצמוד למגורים, ונכנסות להתקלח, לא תמיד במים חמים.

אבל נחזור ל”אביר”,  “ככה זה כשאני עם אשה” אמר, ואני כמעט רציתי לשאול אותו אם אני אשה בעיניו. מאז ,במהלך חיי ,גברים כבר פתחו לפני כמה דלתות של מכוניות, בדרך כלל כאלו שקבלו את חינוכם בארצות אחרות.

בנהלל בה גדלתי, מנהגי החיזור היה מעט שונים. משכו לי בשער, ניסו להטביע אותי שוב ושוב בבריכה, נסעו מהר מידי במהלך הנסיעות בדרכי העמק על הטוסטוס או האופנוע כדי שאצמד לגב, הזמינו אותי לשבת על כנף הטרקטור ולא על הספסל מאחור. היו כאלו שגם עצרו במהלך הדרך ואמרו שאם לא אחלוק איתם את מושב הטרקטור (הצפוף) , אאלץ להמשיך את הדרך ברגל בלילה השחור. היו ששפכו ב”טעות” כמובן קפה על שק השינה שלי, והציעו בנדיבות שאשתמש בשלהם, לא לבד. היו גם כאלו שהצמידו קצת יותר מידי ב”סלאו”, אבל לפתוח את הדלת, זה של “עירונים”.

כשעשינו תצפית על נוף העמק מ”הר המלך” והתרוממתי מלקטוף איזה פרח, כבר היתה מונחת יד לא ברורה מאחורי גבי, וכשלא הבנתי גם את זה, בכל זאת, נהללית, היה גם וידוי קצר, שקטעתי באיבו. באמת, לא הייתי בעניין שלו בתחום הרומנטי אפילו לא לשנייה אחת. אבל גם אז, ועד היום, אני זוכרת אותו בחיוך של חיבה, וזוכרת לו את פתיחת הדלת הג’נטלמנית ההיא, שלמרות מחאותיי וסירובי לחיזוריו, המשיך בה עד שנפרדנו בפתח בית הורי, ומאז, כמו באגדות, לא ראיתי אותו, ולא דיברתי איתו, עד עצם היום הזה.

ועכשיו, מה בעצם רציתי לומר? אני מקווה ומאמינה שהיום, כשמשלבים נשים במערכות “גבריות” בצבא ובכלל, מתחשבים יותר בצרכים הייחודיים שלהן כנשים. עוד יותר אני מקווה שמעריכים ומתחשבים ביכולות ובכישורים שלהן באופן שווה הוגן ומכבד. בעיקר אני רוצה להגיד שזה נפלא שפותחים בפני נשים עוד ועוד דלתות, באופן אישי, אשמח אם יפתחו פחות דלתות של מכוניות, למרות שלמדתי לקבל את זה בחיבה, וייפתחו יותר דלתות להצלחה והתפתחות (או שלפחות לא יסגרו ויטרקו אותן בפניהן)

______________________________________

התמונות:

1. האביר על הסוס הלבן-צילום בובה ש”טאוס דקורציה אומנותית” עשתה בעבור “סינימה סיטי”. בתודה.

2. עם חבריי לקורס,עמי חזן ז”ל, שהיה החניך המצטיין שלנו, ונהרג במהלך פעילות פחות משנה מסיום הקורס, ותבדל לחיים ארוכים וטובים, פנינה,שנעלמה לי במהלך השנים

3. יום שיגרתי בקורס….

4. מכונית “רום-כרמל”, אחותה של הסוסיתא. התמונה מתוך הערך כרמל (מכונית) בויקיפדיה.

5.עם חבר נוסף לצוות,איציק, שפעם אחרונה ששמעתי עליו, אמרו לי שהוא רופא בעל שם.

התמונות צולמו על ידי חברים לקורס, ונחות להן בקופסת התמונות שלי. איזה מזל!

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

הפסקה מתודית-מחנה יהודה

בזמן האחרון, אני פוגשת אנשים רבים מידי , שכאשר הם רואים אותי, הם עושים מן פרצוף מתנצל כזה, ואומרים לי: "אוי, אני מצטער, לא הספקתי לקרוא את הפוסט האחרון", מה שמחזיר אותי באופן מידי ולא משמח לימי העבר הזוהרים שלי כמורה בכיתות,...

תצוגה מקדימה

הג'ינג'ית האימתנית

בימים האחרונים כשאני שומעת שמדברים על נהלל במהדורת החדשות ברדיו, בגלל עוד עגלה שהתגלתה כנגועה בכלבת, הסיפור שאני הולכת לספר לכם יכול להיות לא מצחיק בכלל. אותי הוא לא הצחיק מלכתחילה, למרות שכמו שאספר אותו, הוא בטח יצחיק...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

נהגת בוס

לפני הרבה שנים, המון, כשעוד הייתי נערה צעירה לפני גיוס, מה שמכנים היום מלשבי"ת, יצאה שמועה, שהתבססה על אמת, שאולי לא כדאי להספיק ולעשות רישיון נהיגה לפני הגיוס, כי הצבא עשוי לקחת את הבנות בעלות הרישיון להיות נהגות במהלך...

תגובות

פורסם לפני 10 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה