הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 91

החל מאוגוסט 2017

סיפור על גמלים. יש גמלים מכל מיני סוגים, ובכל מיני מקומות. יש אנשים שרואים כל מיני גמלים, יש כאלו שרואים פחות, ויש כאלו שרואים מה שאף אחד לא רואה. סיפור על אמא, על גמלים, גמול, תגמול, גמילות, גמילה. בקיצור, עוד סיפור מחויך שיש בו הכל.

18/02/2019

אתם יודעים, לפעמים דברים שנעשים בכוונה טובה, ברצון טוב, ואפילו במטרה חינוכית, מביאים לתוצאה פחות טובה מהמצופה. לי זה קרה עם הגמלים, לא שניסיתי לאלף גמלים או לרכב עליהם, גם ליכולות שלי יש גבולות.

כשילדיי היו קטנים, נהגנו להדרים פעם או פעמיים בשנה, משלבים טיול בנגב  או בערבה עם נופש בעיר אילת. משלבים חווית קניון עם קניות בקניון, ונהנים מזה וגם מזה. הקפדנו לא לטוס, אלא לנסוע ברכבנו,  כדי ליהנות לא רק מהחופש, אלא גם מהטיול, ולא פחות חשוב, מהערכים החינוכיים שמזמנת לנו הדרך.

אחד הערכים אותם זימנה, ובואו נודה על האמת, די יחיד בחלקים ניכרים שלה, הוא הגמלים. אבל בואו נניח להם לרגע בשלוותם המדברית, ואני מבטיחה לכם שעוד נשוב אליהם.

IMG-20180630-WA0000_1024x936

למרות שיש כמה עצירות בדרך, כשהעיקריות שבהן: בית קמה, מצפה רמון, חצבה, יטבתה לעוד מים/ מיץ/ קפה קר או חם/ארטיק/גלידה/שוקו/טילון ולפעמים גם כולם יחד, חוץ מלעשות פיפי, לחלץ עצמות, או להחליף נהגים. עדיין נותרו שעות נסיעה ארוכות ורבות, בהם נמצאים באוטו, ולמרות כל התנאים המוקדמים, הכוללים כריות, שמיכות, משחקים אהובים, קלטת שמע שהוכנה מבעוד מועד עם שירים אהובים על כל אחד מבני המשפחה ,למקומות שלא היתה קליטה. ובכל זאת מגיע הרגע שכלום כבר לא עוזר, ואז צריך להתחיל להמציא, וככל שגוברת המצוקה, גוברת היצירתיות ההורית.

אחד המשחקים הוא “ארץ עיר” בלי כתיבה. זה מתחיל לפי הנוהל, ב”תגידי ‘אלף’”, וממשיך בדקלום בלב של כל הא”ב”, ולצעוק “סטופ!”. עם התארכות הדרך זה פשוט עובר ללהגיד ע”פ סדר הא”ב את כל הערכים לכל האותיות בטבלה דמיונית, כולל ניקוד. כשמסתיימות 22 האותיות, עברנו להגיד רשימות של שמות לפי סדר הא”ב. שמות של עובדים שהיו לאבא בעסק, שמות של מכוניות, שמות של גברים בערבית, שמות של נשים ברוסית, שמות של מכונות כביסה, שמות של פירות ומאכלים, ואנחנו בהחלט פתוחים לשמוע עוד רעיונות.IMG-20180113-WA0006_576x1024

כדי למשוך את ההנאה ואת התעסוקה לאורך הדרך כולה, גם אחרי שספרנו את “אבני המיל”, לצד הדרך והתקדמותם לעומת מכווני המכונית, קצת אחרי באר שבע הייתי שולפת שפן לא מהסלע, אלא ממוחי הקודח ואומרת: “בואו נספור גמלים!” כיום, זה קל יחסית, כי בעקבות כמה מפגשים לא משמחים של נוסעים על הכביש עם גמלים, הוצבו תמרורי ענק שמכריזים שאתה צפוי כל רגע לראות גמל.

IMG_20190209_163611_1020x1024

אבל אז, רק אם עברייה דרוכה ויצירתית יכלה לחשוב על משהו שיש בו גם חשיפה של משהו שייחודי לדרום, גם פעולה חשבונית של ספירה והפעלת זיכרון, וגם משאיר מרוכזים ודרוכים בזמן הערנות, וכל זאת כדי להפחית את הזמזום האינסופי של המנגינה “מתי כבר נגיע?” כשה”וויז” הגואל עוד טרם נולד.

הגמלים, נראה לי, הבינו את חלקם במשחק, אחרת, באמת, מהי ההצדקה לקיומם בתנאי הקיום המדברי  של היום? לפעמים, הם באו אחד אחד, ואז זה היה קל יחסית, אבל לפעמים הם באו בדבוקות או באורחות, ואז צריך היה לספור מהר, כדי לא לפספס חלילה אחד מהם. לי המשחק נראה מוצלח מאין כמוהו, וגם מותאם לגיל וליכולת, אחרי הכל, לא ביקשתי לספור כמה רגליים או דבשות יש להם, ולחלק לארבע, אלא פשוט לספור גמלים.

בהפגנת דבקות במשימה, דוגמא אישית, וגם בואו נודה על האמת, קצת תחרותיות, כנראה שבחרתי במשחק נכון. כולנו ספרנו גמלים בכל נסיעה.

ואז, יום אחד, כעבור כמה שנים, באופן הכי לא צפוי, כמעט כמו כשגמל פוגש אותך באמצע הדרך, אחת הבנות, מאלו שאכלסו את המושב האחורי של הרכב, קראה בתוקף ואמרה:  “לא רוצה לספור גמלים!”, ועוד הוסיפה ושיתפה בתסכולה המתמשך: “זה לא היה משחק פייר בכלל!, אמא שהיא גם תחרותית, וגם ישבה מקדימה, וגם היה לה שדה ראיה עד קצה האופק, תמיד ספרה יותר מכולם, ולדעתי היא אפילו המציאה גמלים!”

אתם יודעים, כמו דברים רבים אחרים בחינוך הילדים וגידולם, התכוונתי לטוב, ויצא קצת פחות טוב. אבל, וכמו שאומר בעלי כבר שנים רבות, “כל משפט שלך, גם אם הוא טוב, ברגע שמגיע האבל, מתחיל המשפט האמיתי”. אז נכון, באמת ראיתי יותר, אבל…

מאז, ועד היום, הרעיון הופנם. הרבה שנים, אנחנו לא מפסיקים לחפש ולמצוא גמלים. כל נסיעה של מי מבני המשפחה מעבר לקו באר שבע, ולא משנה אם זה “טיול בנים” של האבא, אימון צבאי של מי מהילדים, או נסיעת כיף ונופש. תמיד מועלה איזה גמל למרחב המשפחתי, זה יכול להיות תמונה במצלמה, גלויה לתיירים, חפץ נוי מצועצע מעץ זית, ובשנים האחרונות שיתוף בקבוצת ה”ווטסאפ” המשפחתית.

IMG-20181227-WA0021_576x1024

אבל…וכמו שאמרתי, כאן מתחיל העניין באמת, הכי משמעותי, זה למצוא גמל שלא במקום הטבעי והצפוי. לא מזמן, האמא, התחרותית מצאה גמלים מגזעים שונים בסלסלת מזכרות לתיירים בדיוטי פרי בנתב”ג בדרך ללונדון בכלל. אבל גמל זה גמל!

IMG-20180823-WA0006_665x1024

ואחרי שצחקנו על אמא, והגמלים הבלתי נראים בערבות הנגב, הגיע הזמן לגמל רציני, כזה שנראה לעין.

בלימודי ה”ימימה” אנחנו גם מדברות על גמלים. גמל- הוא ראשי תיבות שנתנה אחת הלומדות, חברה של מורתי, ל גורם מזמן לתיקון, או גורם מזמן ללמידה. אנחנו לא פוסקות כל חיינו (זה תקף גם לגבי גברים) לפגוש גמלים. והגמלים כדרכם של גמלים, פורקים את מטענם, וממשיכים ללכת, ואילו אנחנו נשארות עם המטען, ובעיקר עם הלמידה, אם אנחנו באמת מוכנות לפגוש את אותו גמל. לפעמים הם חולפים מהר, ואנחנו ספק רואות אותם, ספק לא, ובקושי מצליחות לספור אותם. ולפעמים, הם נתקעים להם באמצע כביש ערד דימונה, בגשם שוטף, ואז אף “וויז” לא יכול לחשב לנו מסלול מחדש. הרבה פעמים לוקח זמן לזהות גמל. אבל כשזיהית, זה הרגע להגיד ברכות:  “היא (או הוא) הלכ/ה, עם מה אני נשארתי?”

IMG-20180823-WA0007_1024x768

וכדי לסיים באותה רוח בה התחלתי, לאחרונה, ירדנו לסוף שבוע קצר באילת, רק שנינו. הילדים כבר כולם גדולים, כל אחד בענייניו. כדרכנו מימים ימימה, בנהיגה ברכב. היות שהפחידו אותנו שסופה מתקרבת, וצפויים שיטפונות, נהגנו כמעט ללא הפסקות, מחליפים ביננו וחולקים את הנהיגה, ואז מגיע הרגע ההוא, והמקום ההוא בדרך שבאופן טבעי מתחילים לחפש גמלים. אני ישבתי מאחורי ההגה, עסוקה במאבק בטיפות הגשם, הבוץ, והתנועה הנגדית, ואילו זאב פתאום אמר: “אני רואה גמל!” לך תאמין למי שיושב לו שם, במקום “שעל יד הנהג”, פנוי לראות גמלים, אני לא ראיתי כלום.

בדרך חזרה, גמלים לא ראינו, למרות שחיפשתי, אבל חיפשנו את השלטים, כאלו שיימצאו במקום שגם נוח ובטוח לעמוד, וגם ייראו בבהירות, כדי שאוכל לצלם ולשלב בפוסט, אתם מבינים, מסתבר שבאין גמלים, אנחנו גם סופרים שלטים של גמלים.

אבל…כל עוד אנחנו לא סופרים כבשים בנסיעותינו בכבישי הדרום, הכל בסדר.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

נהגת בוס

לפני הרבה שנים, המון, כשעוד הייתי נערה צעירה לפני גיוס, מה שמכנים היום מלשבי"ת, יצאה שמועה, שהתבססה על אמת, שאולי לא כדאי להספיק ולעשות רישיון נהיגה לפני הגיוס, כי הצבא עשוי לקחת את הבנות בעלות הרישיון להיות נהגות במהלך...

תגובות

פורסם לפני 9 months
תצוגה מקדימה

האביר על הסוסיתא הלבנה

בואו נדייק כבר על ההתחלה, זו לא היתה "סוסיתא", אלא "רום כרמל", אבל זה הסתדר לי יפה עם הכותרת. ואם נמשיך לדייק, הוא לא ממש היה אביר, אלא סתם בחור רגיל, אמנם נחמד וחביב. אבל בואו נניח להם לרגע עד שיגיעו לליבו של הסיפור, אחרי הכל, הם...

תצוגה מקדימה

הג'ינג'ית האימתנית

בימים האחרונים כשאני שומעת שמדברים על נהלל במהדורת החדשות ברדיו, בגלל עוד עגלה שהתגלתה כנגועה בכלבת, הסיפור שאני הולכת לספר לכם יכול להיות לא מצחיק בכלל. אותי הוא לא הצחיק מלכתחילה, למרות שכמו שאספר אותו, הוא בטח יצחיק...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה