הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 117

החל מאוגוסט 2017

סיפור קליל על סבא ג’פטו ,כפי שפגשתי לאחרונה בחנות קטנה וקסומה בחיפה, בדרך, ובאיחור לארוחה. ו”על הדרך”, קצת על זוגיות, על איחורים, על סבתאות ועל שלום המשפחה.

11/02/2019

אתם בטח מכירים את הסצנה הזו מחיי הנישואים שבה הבעל מדייק להגיע לכל מקום בזמן, ואילו אשתו “מקפידה” לאחר, או להפך?

האמת, ככל שאני מהרהרת בזה, אני לא כל כך מכירה את ה”להפך”, אני כן מכירה את גווני הביניים על הסקלה הזו. יש זוגות שהפער והעצבים כל כך גדולים, שזה כבר צובע כל אירוע שאליו הם מגיעים, לא רק להם, אלא לכל אלו שמצויים במחיצתם.

אין מה לעשות, מרגע שהומצאה הזוגיות, הומצאו ויכוחים מובנים בתוכה. יש כאלו שמתווכחים על זמן, יש כאלו שמתווכחים על כסף, יש כאלו שמתווכחים על חינוך הילדים, ויש כאלו שמתווכחים על כל הנושאים כל הזמן.

אני לא אספר לכם על מה אנחנו רבים, למרות שזה אולי מסקרן אתכם, אבל אגיד שאנחנו לא מתווכחים על זמן. אנחנו תמיד מכבדים כל אחד את הזמן של עצמו, מכבדים אחד את זמנו של השני, ומכבדים את הזמן של הזולת. מוכנים בזמן, יוצאים בזמן, מגיעים בזמן או אפילו מעט לפניו. אז אם הייתי ממשיכה על הגל הזה, לא היה סיפור, אבל בכל זאת יש סיפור, אבל כמו שנוהגים להגיד התלמידים במקרים כאלה, אבל זה “מוצדק”.

תשמעו את הסיפור, ותחליטו בעצמכם.

IMG_20190124_191512_569x1024

קבענו לצאת לארוחת ערב עם כמה זוגות חברים, אמורים להיפגש במסעדה אסייתית במתחם “קסטרא” בחיפה. נכנסנו לקניון, מחפשים ומפלסים את דרכנו לכוון המסעדה, ואז, אני רואה את החנות הזו, ואומרת לו: ” אני רוצה להיכנס אליה רגע”, והוא אומר לי מה שאני יודעת היטב בעצמי: “את רואה מה השעה, קבענו בשעה שבע במסעדה, עכשיו השעה שבע וחמישה, בואי”, ואני אומרת לו: “לא, אני חייבת להיכנס אליה עכשיו” הוא אומר “ככה”, ואני עושה ככה, ומתחילה לפסוע לעבר הדלת, נחושה מאי פעם. אני רואה מול הדלת בתוך החנות בובת עץ גדולה של פינוקיו ומעבר לדלפק מוכר שנראה לי כמו סבא ג’פטו, והרגליים מובילות אותי פנימה.

IMG_20190124_191938_1024x768

אני לא יודעת איך היה נגמר הויכוח ביננו באותו רגע ,אלמלא ההפתעה שחיכתה לי בתוך החנות פנימה, אבל רגע לפני זה אני מזכירה לכם, חוץ מהכל, אני כבר סבתא, אין מצב שאני לא מתעכבת בחנות הזו. אמרתי לכם, זה “מוצדק”!

לשמחתי, ההפתעה שחיכתה לי בפנים, היתה איריס, אחת מבנות החבורה אותה אנחנו הולכים לפגוש במסעדה. “אתה רואה” אמרתי לו, “היא פה, וגם אני, אתה יכול ללכת, אני נשארת פה!” אמרתי ועשיתי, לא לפני שהתחבקנו חיבוק גדול, לא אני והוא, אני והיא, כמו שאנחנו נוהגות לעשות כל פעם כשאנחנו נפגשות.

בעל החנות, שמעון שמו, איש יוצר ויצירתי, רק חיכה לבואי, כמו לבואה של כל לקוחה אחרת בחנות. גזר מיד חתיכת פלסטיק צהובה מתוך לוח גדול, ואמר לי: “בואי נעשה יחד חורים על הפס”, מחזיק בידו מחורר קטן, ואני צריכה להגיד לו איפה לחורר, עד שנגיע לעשרים חורים, והוא מוסיף ואומר לי, “זה יגיד מי את”. אני משתפת פעולה  מצד אחד, ופותחת עין חשדנית מצד שני, והנה, הוא מכניס את הפס לתוך תיבת נגינה קטנה, ומנגן אותי. האמת, לא יצאתי משהו, אבל כבר הייתי קהל שבוי.

IMG_20190124_191654_779x1024

באותה התלהבות, הוא מפגין בפני חברתי את אחד הפאזלים שיצר, המון חיות מעץ שמתכנסות יחד לתוך מבנה מסודר ומצומצם, ויכולות להבנות בכל דרך אחרת בו יבחר הילד לבנות אותם, שומרות על שווי משקל. הוא מסביר נרגש, שלו יאפשר הפאזל רק אופציה אחת, נחנך את הילד להיות צייתן ,חסר מעוף, וממהר לרצות את המבוגר. ואילו כמו שיצר את המשחק, היצירתיות, ואיתה  הפתרון “הנכון”, הוא כמעט אינסופי.

IMG_20190124_191457_768x1024

בערך בשלב הזה הגיע הרגע ששאלתי, “אני יכולה לצלם אותך?” וקיבלתי תשובה חיובית ושמחה. העזתי והוספתי לשאול: “אני יכולה גם לכתוב עליך?” ותשובתו היתה לבבית לא פחות. “אז אתה בטח רוצה שאראה לך מה כתבתי לפני שאני מפרסמת?” שאלתי, והוא ענה בביטחון רב: “תעשי מה שאת רוצה, סומך עליך!”.

בשלב הזה ברור היה לי שאין מצב שאני יוצאת מהחנות הקסומה הזו ללא מתנה לנכדתי. כך בדיוק חשה גם חברתי, מחפשת מתנה לנכדיה. ההבדל בינה לביני שלא רק שהיא בכירת הסבתות בחבורה, וה”אליבי” שלי לאיחור למסעדה, אלא שהיא שעוסקת כיום באימון ובכוון אנשים להחלטות ומעשים נכונים בחייהם, היתה בעברה גננת, אחראית על חינוך לגיל הרך, ועשתה תקופה מסוימת הצגות של תאטרון בובות לילדים עם שמעון הזה.  וככה היא  עוטה על ידיה בובה זו או אחרת, ונכנסת לדמותה מיד. המארח שלנו, לא מתבלבל, שם גם הוא בובה על זרועו, ומתחילה הצגה של ממש. אני עומדת מולם, מצלמת ומתמוגגת. שניהם מודעים לנוכחותי ולנוכחותה של המצלמה, אבל מתעלמים ממנה. מעניין איזו הצגה היתה ממשיכה ונוצרת שם, אלמלא מיהרנו בכל זאת, ולמרות הכל להגיע למסעדה.

IMG_20190124_191141_1024x768

והגברים אם שאלתם, חיכו לנו בסבלנות בפתח המסעדה עד שכולם התכנסו. בטח הספיקו לסכם פעם נוספת איזו מחטיבות הטנקים יותר טובה, לפחות לערב זה. הגענו לשולחן עליזות ושמחות, היין שהוצב עליו הוסיף, אבל לא היה הכרחי, הביקור בחנות עשה את שלו. שתי הסבתות האחרות, שמעו את רשמי הביקור שלנו בחנות, ראו את השקיות הארוזות יפה שהבאנו איתנו, והצטערו שלא נקרתה החנות המקסימה הזו גם בדרכן. אין מה לעשות, הסבתות כיום, הן לא כמו הסבתות של הלילה, חולקת אוכל טוב, יין אדום, סיפורי ותמונות נכדים ראשונים, וחוויות מסדנאות למימוש עצמי.

IMG_20190124_191049_1024x643

במהלך אותו שבוע, כשבאתי לבקר את נכדתי, שלפתי את השקית הארוזה יפה והמושקעת, והבאתי לה את המכונית האדומה הראשונה שלה. אמא שלה, בתי, ברכה אותי את עצמה, ואת הנכדה , שהיא מקווה שגם אקנה לנכדה את המכונית האמיתית הראשונה שלה. לא משנה אם אדומה או לא. האמת, לא התנגדתי הלוואי ואזכה.

אתם רואים, כמעט סיימתי את הסיפור ואמרתי שהנה, בזכות הנכדה, גם אם היה הפוטנציאל, לא הגענו לידי מריבה על זמן. אני מאוד מקווה שבעקבות ההבטחה לנכדה, לא נתחיל לריב על כסף.

_______________________________

החנות היפה נקראת בובימה, ונמצאת כאמור במרכז קסטרא בחיפה

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

נהגת בוס

לפני הרבה שנים, המון, כשעוד הייתי נערה צעירה לפני גיוס, מה שמכנים היום מלשבי"ת, יצאה שמועה, שהתבססה על אמת, שאולי לא כדאי להספיק ולעשות רישיון נהיגה לפני הגיוס, כי הצבא עשוי לקחת את הבנות בעלות הרישיון להיות נהגות במהלך...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

האביר על הסוסיתא הלבנה

בואו נדייק כבר על ההתחלה, זו לא היתה "סוסיתא", אלא "רום כרמל", אבל זה הסתדר לי יפה עם הכותרת. ואם נמשיך לדייק, הוא לא ממש היה אביר, אלא סתם בחור רגיל, אמנם נחמד וחביב. אבל בואו נניח להם לרגע עד שיגיעו לליבו של הסיפור, אחרי הכל, הם...

תצוגה מקדימה

אין עשן בלי אש.

בדרך כלל אני כותבת את הפוסטים שלי מידי שבת בבוקר. עד שכולם קמים, לי כבר יש סיפור. אני מסכמת את השבוע שחלף או מכינה משהו לשבוע שעתיד לבוא, משהו שיתאים לתאריכים מיוחדים, חגים, מועדים או אירועים, וכורכת בזיכרונות מן העבר הרחוק....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה