הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 121

החל מאוגוסט 2017

לא בוכים על חלב שנשפך! סיפור שיש בו חלב, מחלבה, צחוק וגם בכי, שאלה איך מסדרים את סדר הסיפור

17/12/2018

לפוסט ה”חלבי” הזה, חייבות לבוא שתי הקדמות. הראשונה- מיועדת בעיקר לקהל קוראיי ה”נהללי” , שיטעה או יתהה לרגע ויגיד:” איזה יופי היא כותבת על המחלבה, באמת הגיע הזמן!” שכן, “המחלבה” היא מוסד מרכזי ב”סיפור של כולנו”, ובטח ראוי לתת לו טיפול נאות. אבל הפעם, עד כמה שאעסוק במחלבה, ואעסוק, היא לא הסיפור, אלא הרקע לסיפור המאוד אישי שלי.

20181216_112536_689x1024

ההקדמה השנייה תגיד שכולנו מכירים את המשפט “לא בוכים על חלב שנשפך!”, ולא נראה לי שצריך להוסיף עליו הסברים. אומר רק שבמקרה שאני הולכת לספר עליו, לו חלילה היה נשפך חלב, הייתי בוכה, ועוד איך בוכה. לא רק על החלב, אלא כמו שמצטערים מיטב הנביאים במקרא, על היום בו הרתני אימי. לאבי היתה תכונה שאפיינה את בני דורו, בעיקר אלו שגדלו והתחנכו בנהלל בראשיתה, שכמה מכות יכולות להוות מתודה פדגוגית שלמה, בעיקר במקרים של בזבוז, או צורך חינוכי מובהק ודחוף.

ההקדמה השלישית, איננה מצחיקה, אלא אפילו עצובה, והקוראים שלא בא להם עצב, יכולים לדלג עליה. (ולהצטרף אחרי התמונה בחזרה)

לאמי היה אח, ראובן ז”ל, שהיה לוחם ב”סיירת גולני” ונהרג בתקרית מצערת לפני 51 שנים, בתקופה הזו של השנה [כתבתי עליו ועל זכרו פוסט מיוחד ביום הזיכרון "דודי ראובן"] במהלך כל החודש האחרון הייתי באזכרות לזכרו. זה התחיל בתאריך העברי בו בני המשפחה, חברים נאמנים מתחנות חייו השונות, ונציגי היחידה התכנסו על יד קברו בהר הרצל. עבור לתאריך ה”כללי”, בו חבריו לשרות הצבאי זוכרים ומזכירים את האירוע, וכלה בטקס מלגות מרשים בסיירת עצמה, בו ניתנו מלגות לימודים שנתרמו על שם נופלים ולזכרם, לטובת סטודנטים בוגרי היחידה. השנה הוענקה מלגה גם על שמו, ונשאתי דברים לזכרו בטקס. כל אחד מהאירועים שב והפגיש אותי עם אנשים נפלאים, ששותפות הגורל והעצב איחדו אותנו. לכן, החלטתי לא להתעלם מהעצוב הזה, שהוא חלק ממני, אבל לכתוב על משהו מצחיק, ממש מצחיק שקשור בראובן ובי.

0042-545_1024x699

מי שחוזר אל סיפורי עכשיו ישמע שאחיה של אמי, ראובן היה צעיר ממנה בעשר שנים, ומבוגר ממני בלא הרבה יותר. הם חוו ילדות כואבת בצל מחלת אמם, ויתמות קשה ומוקדמת שאיחדה אותם בקשר עמוק. כאשר היו נפגשים, לא היו מאושרים מהם. בוכים, צוחקים ומשוחחים חליפות. היא שמשה לו כ”אם ואחות”. היא ואבא פתחו את ביתם ולבם לכל צרכיו, ואילו אני זכיתי בדוד טוב ומסור, אוהב ומפנק. הוא היה נושא אותי על כתפיו וידיו כ”אח גדול” גאה בכל הזדמנות. ומצד שני, אודה על האמת, מתחרה בי , או אני מתחרה בו על תשומת הלב של הורי. שנינו, מסתבר, כפי שתלמדו מהסיפור לא היינו מהסוג שמוותר בקלות.

ערב אחד, בעוד ראובן הגיע הביתה, והתחילו ההכנות לקראת ארוחת הערב, הסתבר לפתע שמפלס החלב בבית נמוך, וצריך ללכת למחלבה להביא חלב.  עד מהרה התחיל הויכוח, שסופו כמעט ונחרץ מראש, מי יהיה זה שיילך למחלבה להביא חלב. אבל בזמן שהויכוח הקולני התנהל, אסביר לאלו שלא זוכרים, או שלא הכירו, את משמעותו.

0038-1231חם בן ברק_1024x692

במרכז הכפר ניצבה המחלבה, (כיום מועדון הנוער, שעדיין קרוי כך של שמה) אליה היו מביאים בעלי המשקים את החלב מרפתותיהם  כל בוקר וערב לאחר החליבה. אהרון שטוק, עובד המחלבה, היה שוקל ורושם את החלב שסונן למשקל דרך בד טטרה לבן, ומעביר למכלי האכסון הגדולים בירכתי המחלבה. מהם היה נוסע החלב בעזרת טנק החלב, שחובר למשאית ה”מק” הירוקה של אבא, ושל נהגים אחרים, אחת ליום לתנובה בתל-יוסף, חיפה ,ולעתים אף לתל אביב וירושלים. נסיעות רבות נסעתי אם אבא ברחבי הארץ באותה משאית עם אותה מיכלית.

tank_1024x905

בעלי המשקים החקלאיים היו נוטלים הביתה חלב מן הרפת כדי להרתיחו לשימוש הביתי. בצרכנייה (המכולת המקומית) לא היו למכירה חלב בבקבוקים, שקיות או קרטונים עד שנות השמונים. אלו שלא היו בעלי רפת, או אנשים כמונו “עובדי הציבור” היו הולכים להביא חלב מהמחלבה. היה לנו כד מתכת שאבא חרט עליו באותיות יפות “וולף”, עם ידית עץ, שהכיל כמעט 3 ליטר. עם הכד היינו מגיעים לאהרון, ומבקשים חלב , אז היה פותח את הברז המיוחד, לוקח את ה”ליטר”, אותו פח מתכת עם ידית, שסומנו עליו שנתות, כל רבע ליטר, וממלא בנדיבות את הכד. לא לפני שלקח את הכרטיס אותו היינו מביאים אתנו מהבית (אחרי שנרכש מבעוד מועד ב”קופה”) ומנקב כמו נהג אוטובוס את ערכי הליטר או החצי ליטר, שהיו עליו, מכסה את הכד במכסה, הרבה פעמים גם היה עוזר לי להעמיס את הכד הכבד והמהביל על כידון אופניי הקטנות שהשענתי על הקיר על יד המדרגות, ורואה שיצאתי לשלום בדרך הביתה, בין כל הטרקטורים שגדשו את הרחבה, לפעמים גם בשורה שנייה מחכים לתורם להתקרב לרמפה.

IMG-20181216-WA0007

בקיצור, באותו ערב, התחיל בבית הויכוח, מי יהיה זה שיילך להביא חלב מהמחלבה. אמא אומרת: “מירב”, אני אומרת :”ראובן”. ראובן “מסרב”,  ואמא מתחילה ואומרת:  ”מירב, אבל יש לך אופניים, זה צ’יק צ’ק”, ואני אומרת: “גם לראובן יש!”, מה שעובדתית היה נכון, כי היו לו אופניים משלו, בהם היה נוסע לעבודה אצל מגדלי הירקות במושב בית שערים הסמוך. היא אומרת: “אבל ראובן עייף”, ואני אומרת: “גם אני עייפה”. מבינה ולא מבינה שהם רוצים “לגנוב” עוד כמה דקות שקטות משל עצמם. לא רק שלא אהיה עם ראובן, הדוד המפנק שלי, אלא שאני נאלצת לצאת “בשליחות העם והאומה” לחרף נפשי עד המחלבה, ואילו הם ימשיכו לצחוק על יד שולחן המטבח. יצאתי זועמת מהבית, בטח אחרי שגם אבא התערב בויכוח, והכריע בקולו הרם : “מירב לכי למחלבה, מאוחר, תכף היא תיסגר, ולא יהיה חלב”. היתה לי ברירה? לא ממש.  יצאתי לדרך, דוהרת על אופניי הקטנות לכוון מרכז הכפר, ומחשבת מחשבות ממחשבות שונות, איך אחזיר לשלושתם כגמולם. מתכננת נקמות מנקמות, חמות ומתוקות, כמעט כמו החלב. חושבת, אולי אקח את החלב, ופשוט אשפוך אותו בדרך, ואבוא הביתה, ואגיד שנפלתי מהאופניים ונשפך לי, מה יעשו? וככה, מתגלגלות המחשבות, כבר עברתי את המחלבה, הגעתי עד המועדון. יודעת שלו אשפוך טיפה חלב, אחטוף מאבא מנה כזו, שבאמת אבכה על חלב שנשפך, ועוד איך אבכה, למרות הפתגם.

אומרים, שהצורך הוא אבי ההמצאה, והיות שכך, מצאתי פתרון, ואז  חזרתי מחוייכת על אופניי למחלבה. העמדתי אותן נשענות על ה”רגלית” הקטנה, וניגשתי לאהרון, שבדרך כלל הייתי מבקשת ממנו 2 וחצי ליטרים, והוא היה מוסיף עוד קצת, עד המכסה,  ואמרתי לו: “תן לי חצי ליטר בבקשה”, והוא מסתכל עלי בעד  משקפיו עבות העדשה ושואל שוב ושוב: “חצי ליטר, את בטוחה ?” ואני אומרת: “כן!“, בביטחון רב.  למרות רצונו הטוב, לא נשארה לו שום ברירה, והוא עשה כרצוני. הפעם, אפילו לא הייתי צריכה את עזרתו בהעמסת הכד על האופניים. גם הרכיבה לא היתה קשה, כי הכד הלא כבד לא הפריע לפדל ולא נתקע ברגליים או ב”שפיצים”. עד מהרה הגעתי הביתה (זה ירידה) ואני עוצרת, מחנה את אופניי, ומתכננת את הכניסה הביתה. נכנסתי, מניפה בקלות את הכד, ואומרת  בפרצוף כעוס : “הנה, הבאתי חלב כמו שביקשתם”. אבא ניגש אל הכד, כדי להעבירו אל הסיר להרתחה, פתח אותו, ושאל בתדהמה : “מה זה? איפה החלב? ואני אומרת ב”פני פוקר”: “מה הבעיה?”, ואבא אומר:” קצת חסר”, ואני מוסיפה : “הא, נשפך בדרך”, וזוכרת שהייתי מספיק חכמה להבין שלו היה נשפך חלב, הייתי בוכה עליו, גם בוכה. אך שפתי הכד חלקות, והדפנות נקיות. המבוגרים כולם הבינו שכפי הנראה מלכתחילה היה בכד רק חצי ליטר, והתאמצו להסתיר את צחוקם הכבוש נוכח תגובתה המקורית (והאמיצה, יש לציין!) של הילדה בת השבע. למרות שהשעה היתה כבר ממש מאוחרת, חלב בבית לא היה. ראובן בכל זאת נאלץ לעלות על אופניו ונסע למחלבה, אל אהרון שעוד היה שם, בזכות אותם שני מאחרים קבועים (לא אציין שמות, אבל כולם בכפר יודעים מי הם היו..) והשלים לו גם את החלב בכד, וגם את העובדות  בפה מלא תדהמה.

IMG-20181215-WA0010

תמונות ותודות:

כשסיימתי לכתוב את הפוסט במוחי, התחלתי לחפש את התמונות כדי להעביר גם לכם קוראיי את החוויה השלמה. וככה, אחת אחת הן הצטברו, בעזרתם של אנשים יקרים ששיתפו איתי פעולה.

את תמונה מס’ 1 -ליטר החלב-קיבלתי מדרור ברק מקים מוזיאון הנוסטלגיה “א-גרוייסא מציאה” בקיבוץ יפעת.

את תמונות מס’ 2,3,4  -קיבלתי משרה’לה  אבידב-מנהלת ארכיון נהלל, כמו תמיד, בשותפות ואהבה.

תמונה מס’  2-עדיין בעידן הכדים ומתקן השטיפה. תמונה מס’ 3-אהרון שטוק וחם בן ברק על יד המיכל וצינור השאיבה. תמונה מס’ 4-שמה דגש על מיכלית החלב הירוקה שעמדה צמוד למחלבה.

את תמונה מס’ 5-קיבלתי מעפר אבירן, כרטיס החלב איתו היו קונים את החלב במחלבה. עפר הוא חוקר, מדריך,שומר וחולק באהבה ובכישרון רב זיכרונות ,סיפורים, וחפצים  מתולדות נהלל.

ואת תמונה מס’ 6-קיבלתי באהבה רבה מאחותי, עופרה שריד, ששומרת בגינת ביתה את הכד המקורי מבית ההורים.

המון תודה!

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

אין עשן בלי אש.

בדרך כלל אני כותבת את הפוסטים שלי מידי שבת בבוקר. עד שכולם קמים, לי כבר יש סיפור. אני מסכמת את השבוע שחלף או מכינה משהו לשבוע שעתיד לבוא, משהו שיתאים לתאריכים מיוחדים, חגים, מועדים או אירועים, וכורכת בזיכרונות מן העבר הרחוק....

תצוגה מקדימה

הג'ינג'ית האימתנית

בימים האחרונים כשאני שומעת שמדברים על נהלל במהדורת החדשות ברדיו, בגלל עוד עגלה שהתגלתה כנגועה בכלבת, הסיפור שאני הולכת לספר לכם יכול להיות לא מצחיק בכלל. אותי הוא לא הצחיק מלכתחילה, למרות שכמו שאספר אותו, הוא בטח יצחיק...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

נהגת בוס

לפני הרבה שנים, המון, כשעוד הייתי נערה צעירה לפני גיוס, מה שמכנים היום מלשבי"ת, יצאה שמועה, שהתבססה על אמת, שאולי לא כדאי להספיק ולעשות רישיון נהיגה לפני הגיוס, כי הצבא עשוי לקחת את הבנות בעלות הרישיון להיות נהגות במהלך...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה