הבלוג של 1meyrav2

בדים מדברים-הבלוג

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר... +עוד

מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.

עדכונים:

פוסטים: 81

החל מאוגוסט 2017

סיפור פשוט, שכולו מריחה, ובין לבין, תובנה מצחיקה. מה כבר אפשר לכתוב על לק? כנסו ותראו

10/12/2018

לפעמים,  כשאני מתיישבת לכתוב, באים נושאים גדולים וכבדים. לפעמים, עולים נושאים קטנים ו”שוליים”, אבל מסתבר שגם השולי יכול להיות עיקר. אתם יודעים, סיכמנו מזמן, העיקר זה מה שאת עושה מזה. אז תכף תראו מה ניתן לעשות מזה, או למען הדיוק, למרוח.

אז השבוע אני מדברת על “לק”. יתהה בליבו הקורא הממוצע, ובטח זה שמכיר אותי ויגיד: “מה לה וללק?”  נאה?- בסדר. לבושה יפה?- בדרך כלל. תסרוקת יפה!- האמת לאחרונה השתפרה.  אבל לק? זה לא היא. מושבניקית פשוטה, אמנם לא חולבת את הפרות, וגם הגינה על יד הבית לא כזו מושקעת. אבל לק?

IMG-20181210-WA0003_1024x1024

גם לי היו לא מעט ההסברים למה לא, אפילו די הרבה.

ראשית, זה קצת מגונדר ו”עירוני”, כמו שנהגנו להגיד בילדותנו על כל דבר שלא היה מ”קו האופנה” של הצרכנייה בנהלל.

 שנית, לך תטפל ככה בילדים, זה רק עשוי לשרוט, אז זה לא מתאים לאימהות, ולא ממש מתאים לעקרת בית.

כאחת שעוסקת הרבה, גם באופן מקצועי בתפירה וגזירה, זה ממש לא מתאים, לך תתפוס סיכת תפירה בציפורן מטופחת עם לק.

והכי הכי, שנים רבות הייתי מורה בבית ספר,  עם לוח וגיר. (זוכרים שהיה דבר כזה?) רק המחשבה עכשיו על ציפורן שנתקעת בלוח, וחורקת, עושה צמרמורת בכל הגוף . בקיצור, זה לא היה חלק ממני, תמיד נראה לי מאוד יפה, אבל לא אני.

לאחרונה, השתנו הכללים, המציאו המצאה נפלאה, שנקראת “לק ג’ל”, [קוראי הגברים, אין ברירה, זה הזמן לפתוח בשיחה "מקצועית" עם האישה, וללמוד פרק בהלכות לק ]

IMG-20181210-WA0007_1024x1024

הרבה זמן אני מתכננת לנסות, אבל לא מצאתי את המתאימה. בתל אביב, לא ראיתי ברחוב שלט מתנוסס שעליו כתוב “כאן מורחים לק ג’ל” ,למרות שחיפשתי. כשפתחתי את הנושא עם בנותיי התל אביביות מטופחות הציפורניים, הן אמרו שאפשר ומקובל להזמין מישהי בקלות הביתה, אם רק ארצה, אבל תמיד היה נושא יותר חשוב על הפרק, מבלי להיכנס למריחות.

בעמק שלנו, שאני מאוד אוהבת, הפרוצדורה פחות מפותחת. צריך לקבוע תור ולהגיע אליה. קיבלתי מחברות כמה פעמים טלפון של “מורחות”, אפילו יצרתי קשר, אבל מסתבר שידיהן מלאות עבודה, והן לא מחזירות טלפון.

עד שהיא הגיעה!  יום אחד, הגיעה לכפר בחורה חדשה, שכרה דירה, ופרסמה מודעה קטנה בקבוצת ה”ווטסאפ” של נשות נהלל, שאין לה אחות ורעה בעולם, לקבוצה.[היא עוד תזכה לפוסט משלה, ואולי בכלל לסדרה רבת מכר] שהיא קוסמטיקאית, ועושה בביתה כל מה שצריך. האמת, גם לה, אין אחות ורעה, נחמדה, יעילה ומקצועית.  מה שהכפר, נשותיו וציפורניו חיכו לו שנים.

אבל את כל זה לא ידעתי, כאשר שמתי את נפשי בכפי , נטולת הלק לעת עתה, ובכפי, הקלדתי לה הודעה שחפצה אני ב”לק ג’ל”. ומה קרה? היא לא ענתה. “אלי” אמרתי לעצמי: “רק הגיעה הנה, וכבר מלאות ידיה עבודה בלקים? אתקשר ואברר”. התקשרתי ושאלתי: “מה, את לא רוצה למרוח לי לק?” היא הרימה את הכפפה, שכנראה הסתירה יד נטולת לק  והשיבה: “את ספונטנית? יאללה בואי”.  באתי, הפקדתי/הפקרתי את כפות ידיי בכפות ידיה, וכמו מרופא שיניים, ביקשתי הסבר על כל שלב ושלב. שמחתי שהיא זוכרת את כל השלבים, מתזמנת ומזמרת בנחת את כל שלבי הטיפול והכנסת היד לתנור. כן, זה השלב שבו, אם נשאר בין קוראיי גבר שאולי אף שקל לעשות לק, איבדנו אותו.

בעודי מתמסרת לידיה האמונות על המלאכה , סיפרתי לה סיפור, “בנושא” כמובן, שלא אחסוך אותו גם מכם.

כשביתי הבכורה עמדה להיכנס ל”חטיבת הביניים”  המקומית בכפר, אני לימדתי בתיכון בקיבוץ השכן. באותה עת, כשה”לק ג’ל”  עוד לא חשב להיות מומצא, לבנותיי היה תחביב צבעוני וזול. הן היו מגדלות ומאריכות את ציפורניהן,  ומורחות אותם כל יום בלקים מלקים שונים ומשונים, בכל צבעי הקשת, ולדעתי אף בכמה גוונים שהומצאו רק לכבוד הלקים הזולים כשהיו קונות בשווקים ובחנויות הזולות, בחמישה שקלים ליחידה. ואם לא הבהרתי קודם, גם כל אצבע בצבע אחר.

IMG_20181210_201625_1024x768

כהכנה לכניסה לבית הספר, לא הייתי צריכה לתדרך אותה בשום דבר, למעט דבר אחד, עליו  עמדתי בתוקף. אמרתי לה: “אני מבקשת ממך, כמורה וכאם (אני מניחה שאתם שומעים את ההטעמה) אין הזדמנות שניה לרושם ראשון”. ” אני מבקשת ממך או לגזור את הציפורניים, או לכל הפחות לשים גוון אחד ואחיד, בהיר וסולידי, לפחות לשבוע הלימודים הראשון”. והוספתי “אולי תשלמי ‘מחיר חברתי’ אצל הבנות, אבל תרווחי הרבה נקודות אצל המורות  ואצל אמא”.

ואת כל הסיפור הזה, אני מספרת לקוסמטיקאית שלי, בין שלבי העבודה השונים שלה על כף ידי. עוד הוספתי וסיפרתי לה, לקוסמטיקאית, שאת הסיפור הזה בדיוק סיפרתי ב”זמן אמת” גם למחנכת צעירה בבית הספר שלי ( שהיתה תלמידתי בעבר) כשישבנו ושוחחנו בחדר המורים בסמוך לתחילת השנה על התלמידים בכיתתה. היא המחנכת, ו אני מורתם המקצועית להיסטוריה. כאשר הגענו לדבר על אחת התלמידות, סיכמנו שטרם עמדנו על יכולותיה וכישוריה, אבל בהחלט עמדנו על העובדה שהיא באה כל יום לבית הספר עם לק צבעוני אחר על ציפורניה הארוכות והמטופחות.

IMG-20181210-WA0002_1024x1024

את צודקת לגמרי!” אמרה לי המורה הצעירה, “משהו בלק הזה, משדר קלות דעת, ואולי אפילו טיפשות, אכן לא יכירנו מקומו בבית הספר!“,  אבל בואי תראי משהו. היא הפנתה את מבטה לעבר כפות רגליה שישבו לבטח בכפכפיה המהודרות תחת השולחן, ואני מסתכלת אחריה.  אז שלפה לאט לאט את רגליה מהן, ופרשה לפני לרווחה את כל עשרת אצבעותיה. כל אחת מהן היתה מכוסה בלק בצבע אחר, מסוגים שלעולם לא ראיתי, בשילוב נועז וססגוני הכולל גם איורים בדוגמאות של משבצות, שבלולים, פרחים ועיגולים, וגם מנצנצים! והוסיפה לומר : “את כל כך צודקת! אבל אני מתה על זה, אז באצבעות הרגליים אני יכולה ‘ להתפרע’ כרצוני, בלי שאף אחד ייחס לי קלות דעת” ומיהרה להכניס  את רגלה ל”נדנה” כדי שאף אחד אחר מהצוות לא יראה, ולא ידע.

כבר הרבה שנים אני לא בבית הספר. השבוע, נפגשנו במקרה ב”מרכולית” הקטנה והנעימה של אותו קיבוץ.  היא מסתכלת עלי ואומרת :”איזה כיף לראות אותך, לא השתנית בכלל!”, ואני שמחה לשמוע אומרת לה:  “תודה רבה, למעט זה” ומנופפת מולה באצבעותיי הצבעוניות והמתארכות. שתינו נזכרות באחת בסיפור המוכמן ההוא, והתפוצצנו מצחוק. (כן תלמידים, ככה זה מורות, טיפוסים מאוד צבעוניים) חוץ מזה, גם קיבלתי את רשותה לשתף אתכם  בסיפור.

IMG-20181210-WA0004_819x1024

האמת, שגם תלמידיי הנוכחיים עוקבים בהתמדה אחרי התפתחות הגוונים בציפורניי ידי ,עת אני מגישה להם נייר זה או אחר. התחלתי בגוון קרם סולידי, מסבירה לעצמי לקוסמטיקאית ולבעלי, שאני צריכה להתרגל ולהסתגל. לפני הפעם השנייה, כששבתי למריחה, שאלתי את בעלי  בעדינות :”איזה צבע תעדיף?” כי הרי בשביל מי אנחנו מתקשטות באמת?  והוא אומר לי בעדינות שלו:  “לא משנה, איזה גוון העיקר שיהיה עדין“. יופי אני אומרת לו, אז :  ”ורוד זרחני עדין? או אדום בוהק עדין?”

“אז איזה צבע עשית בסוף?” בטח תשאלו. אני לא מגלה.

האמיצים, ישאלו אותו, האחרים ישאלו את הקוסמטיקאית. ואולי יהיו כאלו שפשוט יבואו ללחוץ את ידי, אותה אגיש להם בנונשלנטיות אלגנטית כמו של מישהי במערכת יחסים ארוכה, העומדת לנסוע לחופשה רומנטית, עם אהוב ליבה, ומכינה את ידה ו”עושה את ציפורניה” לכל מקרה, שיקרה, ואז תדעו.

_______________________________

גילוי נאות, הפעם, אני לא דוגמנית הבית.

תודה לחברתי, הצלמת מרינה פורמן לוי על התמונות.

עוד מהבלוג של 1meyrav2

תצוגה מקדימה

תופרת החלומות

כבר סיפרתי לכם שיש לי תחביב שהוא גם פרנסה- עיצוב ותפירה. אני אוהבת לתפור מהיום שראיתי לראשונה מכונת תפירה בפעולה. לאמא שלי לא היתה מכונה, כאשר היו מזמינים תופרת הביתה, ל"יום תופרת" ממש כמו בסיפורים, היו מביאים על טרקטור...

תגובות

פורסם לפני 1 year
תצוגה מקדימה

שוויון בנטל

בשבוע שעבר, בתי האהובה והיפה, השנייה שבהן, חגגה יום הולדת שלושים. אתם יודעים, חגיגות, ארוחות, בלונים, וזמן להרהורים וסיפורים. כשהריתי אותה, התרחש אירוע נוסף,  לא פחות...

תגובות

פורסם לפני 6 months
תצוגה מקדימה

השני. ח' באלול-גרסת הסרוויז

וכך, עבר חלף לו שבוע , והנה, השני. קשה היה שלא להבחין בשבוע המרגש שעבר עלי, פתיחת הבלוג והתגובות היתה רק חלק ממנו. חגגתי 58, וכן יום נישואים, 35 שנים. כן, באותו יום ממש, צירוף שהיו שנים שחשבתי שאין טוב ממנו, והיו שנים שחשבתי שזו...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה