‘תרבות בפריפריה’ כי כולנו צריכים ברונז!

תרבות בפריפריה הוא מופע תלוי מקום המטפל בנושאים מרכזיים הנמצאים בפריפריה של השיח הישראלי. המופע שואב השראה מתרבות ההפעלות במתנסים ובוחן את סף הגירוי והמעורבות של קהל באירוע תיאטרלי. תרבות בפריפריה מעלה שאלות ותהיות על מהותה של תרבות, מהותה של פריפריה, מה מקומה של התרבות בפריפריה, מה מקומה של הפריפריה בתרבות ובוחן את סטיגמת הפער התרבותי שבין הפריפריה למרכז. המופע מתרחש במוזיאון בית העיר בתוך תערוכת האמנות של זאב אנגלמאייר, “הארץ המובתחת”.

בדומה מאד ל”מתקן 27” (שגם אותו מאוד אהבתי- למרות שהרגש אהבה ויצירותיו של ברונז לא הולכים יד ביד),  ’תרבות בפריפריה’, שיצרו יחד ברונז ועידית הרמן, הוא אירוע שמכוון להעניק חוויה תיאטרונית ואסתטית טוטאלית.

המופע מתחיל לפני הכניסה לבניין בית העיר, הקהל פוגש את השחקנים המגלמים מדריכי סיור ב-”מרכז ביזאר”, ומציגים בצורה סטראוטיפית את מנעד ההתנהגויות והאמירות של רכזי תרבות או צעירים מהפריפריה שהגיעו לכבוש את העיר הגדולה. אחרי החלוקה לקבוצות, המדריכים מובילים את הקבוצות פנימה ומפגישים את הקהל עם “תכנית לימודי ערב ייעודית למבוגרים, בשאיפה למכור אותה במתנ”סים בכל הארץ”. בחללים השונים, מציגים לפני הקהל אופציות לסדנאות שונות ומשונות שאותן האומנים\מרצים רוצים להביא לפריפריה: סדנת הכנה לשכול בשם “לשים לחיים” \קורס מזורז על שיטות הפעולה של הפדופיל\”הפריפריה של הנכים”\תחרות כישרונות מבטיחים\סדנת BDSM  פריפראלית

אריאל בורנז, יוצר המופע, שוב מצליח לגרום לקהל לבחילה, מבוכה, צחוק ובלבול- הרי שהבדיחה והבחילה עלינו.

המופע לועג להתבוננות התל-אביבית על כל מה שמחוץ ל-עיר הגדולה, והרי הפריפריה של ברונז היא עצמה מוצגת במרכז תל אביב, בתוך בניין העירייה הישן, שעכשיו הוא חדש חדיש ומפונפן, שאותו עיריית תל אביב מתקצבת לא רע בכלל, אני מקווה שברונז מבין שהבדיחה והבחילה היא גם עליו ואם כך, הרי גאון הוא בעיניי!

ברונז רבותיי וגבירותיי נכנס בדלת הקדמית והוא לא מבקש רשות, הוא נכנס עם הרבה רעש וצלצולים, הוא צולה פרות קדושות על מזבח הישראליות ומצליח לבעוט לכולם בבטן הרכה והרגישה (נכות, גזענות, סטראוטיפים, שכול, פדופיליה, ציונות ומציצנות ועוד..)

ברונז דוחף את הטאבו הישראלי לתחת ומגשים את חזונו האמנותי בלי לשים פס על אף אחד בדרך ועוד מקבל על זה תקציב מהממסד שעליו הוא צוחק

 לי נשאר רק לעמוד דום ולהצדיע!